כמה אני אוהבת אוכל.. יואו יואו יואו אלוהים, אני ממש ממש אוהבת אותו.

בכל רגע חשוב בחיים שלי תוכלו למצוא לצד פסקול מוסיקלי טוב גם כיכר לחם עסיסית.

כי  הדבר שאני אוהבת בחיים הוא לטבול חלה חמה ורכה ברוטב שלהם ולנגב ולנגב עד שהצלחת ריקה ואפשר לצעוק- עוד! תנו לי עוד מהטוב הזה.

מאז ומעולם לי ולאוכל הייתה מערכת יחסים מיוחדת, אני טעמתי ממנו, נשבתי בקסמו והוא מצדו ידע  להיות נדיב, מרגש, ממלא, מנחם, חבר, מאהב, ותמיד שם כשצריך.

הבעיה החלה כאשר הקולות בראש (ומסביב) גברו על רעש הלעיסות שלי, והם אמרו-

את אוכלת יותר מדי

זה לא בריא כל כך הרבה

בור ללא תחתית

השמנת, צעירונת בגילך.. לא חבל?

בשלב הזה הרמתי את הראש מהסיר המהביל בו טמנתי אותו והבטתי בבבואה שלי במראה.

שמנמנה

עגלגלה

שמחה

הבטתי סביב על האנשים שהקיפו אותי, גבוהים, נמוכים, צהובים, חומים, רזים ומלאים, מכל הגוונים והסוגים- כולם היו עסוקים בלהסתכל על מישהו אחר.

פרדוקס מראת האייריס

סדרת הארי פוטר שהינה אחת הסדרות האהובות עלי, ייצרה עולם מופלא של קסם ומכשירי פלא שונים ומשונים, אחד המיוחדים שבהם הינו מראת האייריס, המופיעה בספר השלישי בסדרה, זו מראה בה מי שמתבונן רואה את מה שהוא הכי רוצה בעולם.

בהביטי סביבי גיליתי שמעט מאד אנשים מביטים במראה ורואים את עצמם, מרבית האנשים רואים במראה את מי שהיו רוצים להיות.

עכשיו, תאמרו, אם זה מקדם ומניע אותך להגשים חלומות אז מה לא בסדר?

בענייני משקל, אכילה ומראה חיצוני זה כמעט אף פעם לא נגמר באהבה עצמית, יותר לכיוון הלקאה, דחיה, סלידה ושנאה, וזה בלי לספור את מחלקת הפרעות האכילה המגוונת.

אוכל בטעם אהבה משמין?

חייתי עם עצמי יחסית בשלום מרבית חיי, אכלתי ג'אנק ואכלתי בריא, הייתי בדיאטות והייתי במסעות תענוגות ממסעדה למסעדה- מעולם לא הייתי רזה, מעולם לא שכחתי לאכול- תמיד אהבתי אוכל.

בשנתיים האחרונות משהו השתנה.. עליתי במשקל, וזה התחיל להפריע לי.

הבנתי מה שכבר ידעתי מזמן, שאצלי אוכל זה רגש ולא כמויות, ובכל זאת ניסיתי ללכת לפי הספר- דיאטת כסח פסיכית של 21 יום חסה ופסטרמה דלה ( זה היה זוועה ומגעיל), דיאטנית מתוקה שידעה לתת תבנית אבל לא לדבר רגשית, מאמנת תזונה שהתמחתה ברגש, ידעה לתת לי הסברים של ראש- אז אכלתי אפילו יותר וגם את הלב, ועכשיו

כשהצטרפתי לאחת מהמוסדות העתיקים של קבוצות ההרזיה- הצטרפתי ואני סובלת.

פתחתי את הבלוג כי אני מאמינה שחייב להיות אחרת – חייב!

חייבת להיות דרך ליהנות מכל העולמות במידה

חייבת להיות דרך לבחור ב-מידה מבלי להרגיש חסר

חייבת להיות דרך לאכול אוכל משמין, טעים בטירוף באחת בלילה- ועדיין לרזות משמחה

בבלוג הזה אדבר על אוכל, על טעם, על גוף ואהבה עצמית ואחפש את התשובה

כי אני מאמינה בדבר אחר-

אוכל שמשמח את הלב, אוכל שעשוי עם אהבה – הוא הדבר הכי בריא לגוף שלנו.

ולסיום, פינת הקרייבינג היומית-

היום הכי מתחשק לי לחם עם חמאה ומלח גס.

לחם שחור, מחמצת עם מעטפת קריספית מתפצפצת וביפנוכו רך שיצא לפני שעה מהתנור. עליו מורחים חמאה צהובה ורכה ומעליה מפזרים מלח גס או מלח הימלאיה ורוד גרוס גס-

OMG זה טעם החיים!

 

ולסיום שיר על כוח האהבה – מי יודע אולי פרנקי כתב אותו על אוכל 😉

 

HADAS HORODI

נעים מאד, הדס והאיברים הפנימיים,
בין היותי כותבת שיווקית, ממקדת עסקים ויוצרת במקלדת אלחוטית ועלחוטית
אני גם
ממוללת רעיונות תחת השולחן בנוירוטיות, מטרידה עצמי בניפוח דימויים מתוך שינה, חורקת רגשות בלסת קפוצה ולב פתוח.

כאן אני הוגה באוכל, רגשות ומה שביניהם.