הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

שבועיים שלא כתבתי, אחרי הבילדאפ הכל כך גבוה, ועומק הדיבור שאני ואוכל הגענו אליו, פתאום הייתה לי ירידה נוראה.

לאהוב עד מוות

ההתנהלות הזו מוכרת לי ממקומות אחרים בחיי, התלהבות שורפת עצמות שבוערת בתוכך עד שהעיניים שלך נראות כמו צמד פנסים 10000 וולט, שהחום שיוצא ממך מדבק אנשים סביבך, כולם בעניין, כולם עפים על מה שאת אומרת.

כשאת מוכרת את מה שאת 'דלוקה' עליו עכשיו, את לוהטת, את סוגרת דילים, את הופכת אנשים למאמינים – I'M A BELIEVER!!!!, הקהל כמו במסיבת טראנס עולה עולה עולה עולה עם הביט, זה עוד שניה מגיע, זה עוד שניה השיא.

ואת?

דווקא בשלב הזה פתאום יש לי התפכחות, אני עומדת בים של רוקדים נלהבים והלב שלי דומם, הגוף שלי ריק ויש לי טעם של חלודה בפה, טעם של מוות.

מנגנון האוטומט או איך מתחילות מלחמות

כל הזמן אני מסתובבת בעולם ומחפשת לפתור את השיחה שלי עם אוכל, אבל אני מבינה שלמעשה זו שיחה שלי עם עצמי. שיחה בה אני מציעה רעיונות חדשים ואני מהצד השני או מתלהבת או מיירטת, שיחה בה אני מגישה רשימת חלומות, ציפיות ופנטזיות ואני מהצד השני שולפת את השופט, התליין, המענה, השוטר, המורה מכיתה ח, האדיוט מגיל 22, המונולוג המשפיל על הבמה בשנה ב – ומורידה אותי לקרקע, עומדת מעלי עם הרגל על הראש שלי ואני עם חול בפה מדממת צמודה אל אפסותי הנעלגת, כישלון.

בשלב בו אני בגובה השטיח מתרחש ניתוק מופלא ונוראי, אני יוצאת מהגוף שלי ועוברת לעמדת השיטור במוח. פוקדת על גוף להרים את התחת העלוב שלו! מצדיעה לי מהצד השני ויוצאת למסע הרס עצמי והתעללות עם כל הלב.. סליחה עם כל הראש.

ואז-

אוכלים מכל הבא ליד, בכל השעות, פח זבל אנושי שכל תפקידו הוא ליצר דחיסות.

לא ישנים יותר מ4 שעות בלילה, ושורפים את היום על קפה, ג'אנק ורדבול- לא כי זה מעורר, כי זה חרא.

פותחים את הבוקר בשעה של הספורט האהוב עלי – 'ספרי לי מה את שונאת בך' או 'למה זה לא טוב'.

וכל זה למה? בגלל שהפער בין מי שאני רוצה להיות ואיך שאני רוצה להרגיש לבין להגיע לשם כל כך גדול, גם אם כל מה שנדרש זה צעד אחד קטן, גם אם יש מיליון אנשים שמוכנים ללכת איתי את הדרך, החוויה היא של תהום בלי שניתן לראות את הצד השני, ובעיקר מבלי להרגיש.

אוכל אהבה הזנה

כשאני לא רואה את העתיד אני חוזרת לעבר, אני הולכת עד הלידה, כשאמא מנסה להניק את הילד שלה. כבר אז נוצרים אותם קשרים בלתי נסבלים, אלו שמנהלים אותנו וגורמים לנו לרייר כמו כלבי פבלוב זחוחים ליד צלחת ריקה.

הנקת? את מניקה? איך את לא מניקה? מה את לא יודעת שמה את מייצרת זה האוכל הכי טוב לילד שלך, זו תרכובת זהב שאף פעם בחיים לא תוכלי לייצר שוב בכזו רמת דיוק!

רגע הוא יונק? כמה הוא יונק? אולי הוא רעב? איך את יודעת שהוא אכל מספיק? אולי אין לך חלב, אולי החלב שלך חמוץ, הנקה זה לא מספיק. את מתעקשת ואת מזניחה את הילד שלך.

איך היא היתה בגן? – נהדרת מקסימה, אכלה הכל מהצלחת ובקשה עוד- נחת הילדה פשוט נחת!

אל תבכה חמודי, הנה קח חטיף תיכף הכאב יעבור..

כשהדיאטה הזו נגמרת אני אוכלת כל מה שלא יכולתי, אני חייבת את זה לנשמה שלי- כמה אפשר לסבול.

ארוחת חג, ארוחה מפסקת, ארוחת ביניים, ארוחה חגיגית, סעודת מלכים, משתה, ארוחת טעימות, מנה ראשונה, מנה עיקרית, אמוז בוש, אפריטיף, דז'סטיף, סעודת מצווה, ארוחה משפחתית, סעודת הודיה, סעודת אבלים, הסעודה האחרונה.

פוס, שוברים את הכלים ולא משחקים

אני לא יכולה יותר, לא יכולה עם אוכל ולא יכולה בלי אוכל

לא יכולה יותר להתאהב בגוף ואז לזרוק אותו לכלבים פלוס שיימינג

לא יכולה יותר לייצר חיבורים רק בשביל להשתעבד אליהם אחר כך

לא יכולה שכל חג – זה אוכל

לא יכולה שאמא – זה הזנה

לא רוצה יותר

לא יכולה יותר

לא יודעת אחרת

אז עכשיו אנחנו פה, בנקודת הדמדומים, האם באמת הכי חשוך לפני עלות השחר?

קינוח

איינשטיין אמר שאם עושים את אותו הדבר פעם אחר פעם ומצפים לתוצאה שונה זה שיגעון, ולכן, ממחר, אני לא מבטיחה כלום, ממחר אני מנסה משהו חדש – אהבה, ככה בחינם, בלי אוכל, בלי תבלינים, בלי נצנצים, רק אהבה במנות קטנות ואולי גם חמלה..

לפעמים צריך לדעת גם מתי לחתוך (לא את הלחם.. אל תתחילו..) – ה DOORS אמרו את זה יפה

HADAS HORODI

נעים מאד, הדס והאיברים הפנימיים,
בין היותי כותבת שיווקית, ממקדת עסקים ויוצרת במקלדת אלחוטית ועלחוטית
אני גם
ממוללת רעיונות תחת השולחן בנוירוטיות, מטרידה עצמי בניפוח דימויים מתוך שינה, חורקת רגשות בלסת קפוצה ולב פתוח.

כאן אני הוגה באוכל, רגשות ומה שביניהם.