הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

היי, פססט פסססט, את, כן את

תגידי..

מה בחורה יפה כמוך עושה פה בשעה כזו?

אההה.. אני רק עברתי בסביבה

אההה אהה, מבין.. גם אני רק 'עברתי' בסביבה

ומה היית רוצה 'למצוא' בסביבה?

אני? כלום באמת ששום דבר, סתם עוברת, חולפת, בכלל לא שמתי לב שאתם פה

אהה.. אבל אם אתם כבר פה  – לא שידעתי מראש – אז יש משהו חדש?

איזה סוג 'משהו חדש' היית רוצה שיהיה?

משהו שלא היה פה בפעם הקודמת כשעברתי,

משהו שלא שמתי לב אליו ויכול להפתיע ולרגש אותי

משהו שנולד באורך פלא ויכול בדיוק לענות על כל הצרכים העמוקים והמרגשים ביותר שלי

משהו שאין לאף אחד והכי קשה להשיג בעולם

כי את ה- משהו הזה מממממממש בא לי, יש?

כמו לפני חמש דקות, ולפני עשרים דקות, וגם לפני שעתיים – כשכבר עשית פה סיבוב

אין שום דבר חדש במקרר.

אבל למה???

 

טיול מאורגן באישון לילה

אני רוצה להזמין אתכם לטיול באחת משמורות הטבע האנושי הקסומות ביותר.

מצד ימין תוכלו לראות את כל המטלות שלכם, יושבות על הספה ומחכות לקיפול, מוטלות ברחבי הסלון ומחכות לטאטוא, עומדות אחת על השנייה בכיור וממתינות לשטיפה, מהבהבות אליכם ממסך המחשב.

מצד שמאל תוכלו לראות את כל הארונות בבית להם יש דלתות, במדריך שקבלתם כתוב במפורט מה יש בכל ארון, בכל זאת אנחנו מזמינים אתכם, כשנעבור לידם, לפתוח כל דלת ודלת ולעשות חיפוש מעמיק, אולי תמצאו שם משהו שלא כתוב (סיכוי = אפס אבל התיירים מתים על החרא הזה)

בהמשך הדרך נעבור גם ליד מקומות שאין שום סיבה הגיונית לפתוח ולחפש בהם ( קופסת נעליים, שקיות אשפה, חדר כביסה ותיקי אוכל של הילדים), ואנחנו רוצים שתרגישו ממש בנוח לפתוח גם אותם ולחפש.

משך הטיול 5 דק', קצב – מיטבי לכת ונואשי לחם.

הסיורים יוצאים כל 10 דק בין השעות 22:00 בלילה ועד אזור 3 (שאז זה כבר בוקר חצי רשמי והגיוני לחלוטין להכין ארוחת בוקר קונטיננטלית של שש מנות.. זכרו, ארוחת בוקר זו הארוחה הכי חשובה ביום)

וואו, כמה פעמים שאני עשיתי את הטיולים האלה. כמה שיחות ריקות שאני העברתי עם המקרר, מופתעת מחדש, כמו דג זהב שמאבד את הזיכרון כל 30 שניות, שאין שום דבר חדש לאכול.

להתגעגע למה שאין

הקטע הזה עם אוכל שחודר לכל חושי הגוף, זה שהוא צורב לנו בגוף זיכרונות מאד מוחשיים, וכשאני פוצחת בטיולי השעמום שלי בלילות, אני לא באמת רעבה, אני בדרך כלל מתגעגעת ל- להרגיש משהו.

איך אני יודעת שאני לא רעבה?

כי כשאני אוכלת מה שיש – התחושה לא עוברת לי, זה כאילו האוכל מתאדה לפני שהוא מגיע לקיבה (אחר כך אני מגלה אותו על הירכיים או על התחת.. תחמן).

הלב שלי רוצה לומר לי משהו, ואני לא מצליחה להבין אותו דרך הגוף.

כמו עיוור אני בודקת דרך המקרר לאן הלב שלי רוצה לקחת אותי, אני אוכלת פיתה עם שוקולד, שהופכת לאורז עם גבינה, שהופכים לתפוח חמוץ שמתחלף בקפה- ואין תשובה.

והלב שלי לא מפסיק לשיר, שיר עמום, מונוטוני, מטושטש כמו תחנה לא מכוונת ברדיו.

אז אני מנסה לאכול דרך המוח, אני רואה סדרת מתח שהופכת לקומדיה רומנטית, שמתחלפת בסדרת גיבורי על, שמסתיימת תמיד באותם שני מקומות – או תכנית ראליטי עדיף של בישול, או בתוכנית מדע בדיוני, עדיף חייזרים וחלל.

ועדיין אני לא מבינה מה הלב שלי אומר לי.

פעם אמרה לי מישהי בתחום האימון הרגשי, שבשלב בו הגוף שלי נכנס לסערה הזו, אני צריכה לשאול שאלה אחת-

מה את רוצה? מה את באמת צריכה?

ואם התשובה היא אוכל, אני צריכה לבדוק, האם זו האמת, ובאופן פארודי אני עושה זאת באמצעות הדמיון.

מכיוון שמוח לא יודע להבדיל בין דמיון למציאות, אני מדמיינת את השוקולד שנראה לי שבא לי, ואני בודקת, האם כל הגוף שותף לרצון הזה, האם בלוטות הרוק ממלאות את הפה, האם הבטן שלי מקרקרת, דיי מהר התשובה מופיעה.

ועדיין אני לא יודעת מה הלב שלי אומר לי.

משחקים עם תת המודע

לאחרונה אימצתי לי משחק חדש במיוחד לסיטואציות הללו, כשאני מרגישה את הצורך המדגדג ברגליים להתחיל טיילת מקרר- ארונות.

זה הולך ככה:

וואו נראה לי שאני רעבה, מעניין מה יש במקרר..

מה בא לך?

הממממ.. בא לי בורקס עם גבינת קשקבל, בא לי פיצה עם גבינת עיזים, בא לי עוף על הגריל, בא לי טילון, בא לי רדבול, בא לי לחם חם שעכשיו יצא מהתנור עם חמאה צהובה ומלח גס, ומעל הכל בא לי משהו שאין לי מושג מה הוא רק אני יודעת בוודאות שהוא לא בהישג ידי.

אוקי.. את מודעת לכך שבמקרר יש, גבינה 5%, כוסברה עצובה, קלמנטינות, חלב אורז ו.. זהו?

ובפריזר? יש שם ישועה? אולי מתחבא שם קיש ברוקולי עם המון גבינות ובצק פריך?

כן.. לא אין שם כזה, יש שם פיתות כוסמין ונקניקיות טבעול

אוי.. אבל זה ממש לא מה שבא לי

אז מה את רוצה לעשות?

לנחם את עצמי שבכל מה שאמרת, לאכול עד שאתפוצץ ולא ליהנות מזה כי זה לא מה שבא לי, ואני רוצה לאכול את זה עכשיו!

אוקי, אני זורמת אתך, נעוף על ארוחת שחיתות הכי לא אטרקטיבית בעולם, אבל.. אולי רגע לפני

בא לך לשחק משחק?

משחק?? איזה סוג של משחק? זה משהו שאמור לשכנע אותי לא לאכול כל מה שבא לי, למרות שזה לא מה שבא לי?

לא , לא, ממש לא, זה משחק ה- כמה זמן את יכולה לחכות עד שתאכלי כל מה שבא לך.

מה הכוונה? איך זה בדיוק עובד?

את מתכננת לפרטי פרטים את כללללל הארוחה הלא אטרקטיבית שאת רוצה לתקוע, אוקי?

כן..

אבל לפרטי פרטים בקטע מוגזם ממש, לא לוותר על אף רוטב, לא לצנזר ולהכניס כלללל מה שבא לך

אוקי. אני אתך.. ו…?

ואז את בודקת כמה זמן את יכולה לחכות עד שתאכלי את כל האוכל

לחכות?

לחכות.

כמה זמן?

כמה שאת מצליחה, ככל שאת מצליחה יותר – כך את מנצחת.

אז בעצם אני לא אוכלת מה שבא לי?

את כן, ברור שכן, פשוט לא בדיוק בדיוק עכשיו..

ומה אני מקבלת אם אני מצליחה הרבה זמן?

עוד יום בו לא בזבזת אנרגיה על ארוחה לא אטרקטיבית, ועוד יום בו את יכולה לדמיין את ארוחת השחיתות הבאה.

ויש ארוחת שחיתות כזו?

בדמיון? ברור, תאכלי כמה שבא לך.

 

נייס!

 

HADAS HORODI

נעים מאד, הדס והאיברים הפנימיים,
בין היותי כותבת שיווקית, ממקדת עסקים ויוצרת במקלדת אלחוטית ועלחוטית
אני גם
ממוללת רעיונות תחת השולחן בנוירוטיות, מטרידה עצמי בניפוח דימויים מתוך שינה, חורקת רגשות בלסת קפוצה ולב פתוח.

כאן אני הוגה באוכל, רגשות ומה שביניהם.