הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

אז במסגרת הבחירות האנטי – קולינריות שלי, ומתוך מקום של חוסר הקשבה לאינטואיציה, בחרתי להצטרף לאחת מקבוצות ההרזיה הקיימות בשוק.

מדובר במותג ידוע ומוכר, קיימות מאות קבוצות שלו בארץ, יש לו ליין מוצרי אוכל והרזיה מיוחדים עבור קהל לקוחותיו, יש תמיכה דיגיטלית, יש פילוסופיה צבעונית ובעיקר יש- התמכרות מנוהלת היטב.

מישהו שם בעולם קבוצות ההרזיה פיצח את הנוסחה – לקחת את המכנה המשותף הנמוך והשטוח, קרי דימוי גוף, לעטוף אותו במחטב מוצלח, לתבנת אותו ולשווק אותו בצורה אצילית ו.. וואלה הינה לפנינו עוד משמר דיכוי נשי באיצתלת קבוצת תמיכה.

מילים קשות תגידו, שיפוטיות תוסיפו- אכן.

עבור נשים רבות המסגרת הזו עובדת, הסיסטם מכניס אותן לרוטינה טובה והן משמרות את השמנה הפנימית בחומץ נטול קלוריות והופכות אותה למלפפון במלח – שמנה משוקמת.

את תצעקי על הקוטג' שאת לא נכנעת מותק!

במפגש האחרון הגיעה מדריכה שלא הכרתי, בהיותי חדשה בעניין ואמביוולנטית בגנטיקה, לא ממש ידעתי למה לצפות. לאחר שבמפגש הקודם קדמו את פנינו בשיחת עידוד תחת הכותרת – כולנו אנושיים, צריך לסתום את הפה ולזכור שאסור להאכיל את השמנה.

במפגש הנוכחי הנחתי שיהיה פחות או יותר אותו הדבר, לא דמיינתי שאזכה לטירונות באטרף לנד. בעודי יושבת ומנשנשת חטיף המותג (פחמימה מתוכננת לשואלים), החלה המדריכה לשאול,

מי פה לא מכירה את ההליכה אל המקרר בלילה?

מי פה לא ניהלה משא ומתן עם חפיסת שוקולד?

מי פה לא יצאה לחופשה ואמרה לעצמה- אז מה רק קצת ומחר אחזור לשמור?

כולנו כעדר כלבי פלסטיק הינהנו בראש נמרצות, ברור, ברור.. מי באמת לא?

עד כאן הייתי איתה, לחצה לי על הכאב, נגעה בנקודה השמנמנה, ציפיתי לתשובה שתאיר את עיני איך לעשות אחרת.

גם אני הייתי במקום הזה- המשיכה- נסעתי לחופשה והרשתי לעצמי, פה צ'יפס, שם שוקולד, פה עוד קצת נישנושים, שם לחם והופ חזרתי לארץ עם 5 קילו עודפים.

פאוזה – הקהל השבוי הגיב באנחה משתתפת בהתאם למצופה.

משפט שלמה: לחם קל מול בורקס

כשהגעתי הביתה עמדתי מול הלחם הקל והבורקס והייתי צריכה לבחור (משפט שלמה.. רגע השיא מתקרב)

"מי את בכלל שתבחרי בבורקס, מאיפה יש לך פנים לעשות את זה, זורקת הכל לפח בגלל שאת חלשה!! מוותרת לעצמך ?! אל תעזי לגעת בבורקס, צאי מיד להליכה- את בעונש!"

כל המשפט הזה נאמר בצעקות קרביות, משל היתה מ"כית בטירונות צנחנים, כל הבנות נצמדו אל הכסא בבעתה, ואז החל מופע האימים.

את!- אצבע נורית לכיוון היושבת מאחורי, אני מתכווצת ומחווירה- כמה ירדת השבוע??

משתתפת.. לוקחת רגע לארגן קצת כבוד עצמי- ירדתי קילו מאתיים.

מחיאות כפיים!! – כולנו מוחאות בהתאם לפקודה.

את!- האצבע מכוונת לגברת שתי שורות אחורה- כמה ירדת השבוע??

הגברת עונה- קילו תישע מאות.

מחיאות כפיים כולן!!- ברור ברור שמוחאים רק אל תסתכלי עלי.

את!.. אני?.. קול ענות חלושה מימיני.. פששש אוויר משתחרר מהחזה.. ניצלתי- כמה ירדת השבוע?

אהההה.. מתחילה לגמגם ומאדימה- השבוע לא ירדתי אבל בסה"כ ירדתי עשרים ושבע קילו.

כפיים בנות!!- אני מוצאת את עצמי מוחאת בקול רם ובעוצמה, יחי המלכה יחי!!!

זה לא נורא שלא ירדת השבוע- ממשיכה המדריכה בזעקה- את אנושית – היא לוטשת עיניים פעורות מדי בבנות הקפואות – אתן כולכן אנושיות!

היא נרגעת, המסר עבר, הקהל מכושף חוזר – אני אנושית, אני אנושית.

וגם אני, תוך כדי ליקוק האצבעות (החטיף האומלל הזה היה כמו קינוח גורמה ולא אאבד אף פירור ממנו) ממלמלת.-

מי אנחנו

אנושיות,

ומה באנו

לא לאכול

ומה יקרה לנו

נרזה

ואז מה?

נעזוב את הקבוצה ונשמין כפול שתיים

נכון! נכון!

את אנושית, את זבל, את שמנה משוקמת מושתנת, את אנושיתתתתתתתתת!

איזה ריח יש לכישלון?

בדרך הביתה אני בוויכוח עם עצמי (עצמי שהיתה בפגישה עדיין לא מדברת היא בפוסט טראומה), האם הפיתרון טמון בהמנעות? האם החלפת אוכל טעים מחומרים בריאים לאוכל דל/קל וחסר ערך הוא בכלל כיוון נכון?

האם המסגרת הקבוצתית נכונה להתנעה של תהליך ואחר כך ניתן להמשיך לבד או שלנצח נצחים הקבוצה תהיה זו שתחזיק את האשליה יחד.

שאלות קשות ותשובה אין, גם אוכל טעים אין.. במקום מכינה מרקים בשביל לאכול והרגיש כאילו אני מלאה.

ושוב אני חוזרת לשאלת המקור- האם התשובה לא טמונה ברגש שמחובר לאוכל ולא במרכיבים שלו?

אני מניחה שכאשר אטעם את התשובה אדע.

 

לסיום בפינת הקרייבינג היומית:

פיצה שוקולד! אם אתם שואלים מה זה כנראה שלא הייתם במקס ברנר לאחרונה.

בצק שמרים דק ופריך, עליו שברי שוקולד חלב ולבן וחתיכות של פקאן סיני , הבצק חם והשוקולד נמס כך שכבר בביס הראשון הלסת ננעלת מרוב שוקולד, ונדרשת עוד חצי דקה של עבודה בתוך הפה בכדי להמס אותו.

יאמי יאמי, בא לי!!!

 

וממש לסיום בזוית המוסיקלית אחד השירים הקורעים ששמעתי, ואני מוכנה לקעקע אותו על עצמי מרוב שהוא נכון. תהנו 😉

HADAS HORODI

נעים מאד, הדס והאיברים הפנימיים,
בין היותי כותבת שיווקית, ממקדת עסקים ויוצרת במקלדת אלחוטית ועלחוטית
אני גם
ממוללת רעיונות תחת השולחן בנוירוטיות, מטרידה עצמי בניפוח דימויים מתוך שינה, חורקת רגשות בלסת קפוצה ולב פתוח.

כאן אני הוגה באוכל, רגשות ומה שביניהם.