הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

ובדמיוני אני יושבת לארוחת בוקר (הארוחה האהובה עלי ביום ובלילה- תודה לכם שנבראתם בנדיקט), מגישים לי לחם אמתי, כיכר מדהימה ומתפצחת, חמאה צהובה וטעימה, גבינת שמנת רכה וגבינות עיזית קשות – מנצ'גו, איבריקו, קצ'וטה, יאאאאאאמי

ולידן סלט שנחתך עכשיו, ירקות חתוכים לא קטן מדי, קצת גרעיני חמניה ודלעת בזוקים מלמעלה ושמן זית חריף וארומתי- בנדיבות (אוי כשאגיע לסוף אני אטבול גם בו את הלחם).

אוכלת לי בכיף ארוחת בוקר ופתאום

אני יושבת, שערי מתבדר ברוח, הנוף של חוף הים הריק פרוס מולי- אני מושיטה יד לחתוך עוד פרוסה בראשי חולפות מחשבות נעימות על כך שהחיים נפלאים, רעיונות יצירתיים נובטים לאטם ואז-

התקליט נחתך באחת

כאשר היא מופיעה מולי.. ואחריה עוד אחת.. ואחריהן עוד שתיים יחד

בטייצים זרחניים וצמודים, גופיות אלסטיות ומחטבות, עם בקבוק מים או עם אוזניות, עם משקפי שמש או עם האייפון על הזרוע- ובעיקר עם המון גאסטו, לא לא גסטרו- גאסטו, יעני, מלאות רוח ועזוז נחושות ונמרצות הן הולכות על הטיילת- עושות ספורט.

פחחחחחח יש יותר דאונר מזה?

אני מביטה בסכין שעודנה באוויר, בחמאה הנוטפת לאיטה מהקצה על השולחן, בחורבותיה של הארוחה שנראית כאילו עדר פילים דרס אותה ואחר כך קרא לעדר מוצ'ילרוס רעבים שפשט על כל מה שנשאר, כל המחשבות הפסטורליות מתחלפות בצפירה עם צליל אחד-

שמנהההההההההההההההה מונוטוני ומתגבר שמנההההההההההההההההההההההה

מה הסיפור- תאכלי סלט

כל החוויה הטעימה, כל החמימות הנעימה שהרגשתי מתאדים, במקומם אני נמלאת ברגשי אשמה ואחריהם (ואחרי כפית ריבה להעביר את הטעם) מגיע רס"ר ביקורת.

בשביל מה היית צריכה אכול את כל הלחם?

ואם את כל הלחם אז למה גם את כל הגבינות?

ואם את כל הגבינות אז למה גם את הריבה??

אבל אכלתי גם סלט.. אני מנסה בקול קטן.. סלט זה בריא

חבל שהרסת את הבריאות עם הניגוב הנדיב של השמן זית

ואל תגידי לי ששמן זית זה בריא

את לא יודע לשים גבול

את לא יודעת לעצור

אין לך תחתית ואין לך משמעת

את חלשת אופי ושמנההההההההההההההההההההה

אוי.. זה היה ממש כייף, אני דוחפת לפה עוד לחם עם המון חמאה ומלקקת את הסכין, מלעיסה ללעיסה מטביעה את הרס"ר בהמון נחמה שלא מנחמת אלא בעיקר סותמת – לו את הפה ולי את הקיבה.

כשאני קמה מהשולחן באמתחתי כבר סט החלטות חדש, כל החלומות היפים והמחשבות היצירתיות מאופסנות בבוידם עם תווית – לא רלוונטי/חיה בסרט/שמנהההההה

ואני עם הרבה טקס בישבן (מפאת הנוכחות יותר מאשר האופי), מהדסת את דרכי לכיוון חדר הכושר הקרוב, – הולכים להיגמל.. סליחה להירשם.

אני הדס- ואני מכורה להרשמה לחדרי כושר

אם היה לי כרטיס טיסה לחו"ל על כל פעם שנרשמתי לחדר כושר הייתי עכשיו לקוח זהב. אחת ההתמכרויות הידועות שלי הייתה ועדיין קצת היום, היא להירשם לחדרי כושר.

זה קצת כמו להתחיל לימודים או לעבור דירה, יש משהו מרגש בהתחלה הזו, בדף הלבן שלא מכיר את העבר הסורר והנצנצן שלך. הולכים לקנות בגדים מיוחדים, בקבוק שתיה אלגנטי, נעלי ספורט מגה צבעוניות ואיכותיות עם עוד 4 פונקציות שבחיים לא תשתמשי בהן, כותבים ביומן את הימים והשעות בהן – זהו, אני עושה ספורט, דואגת לעצמי, זמן איכות עם אני ועצמי- אין עלי אני מרגישה נהדר- כבר.

שבוע ראשון- חמש פעמים בראבק – וואו זה עובד, הנה אני מרגישה את האדרנלין שכולם מספרים עליו, הנה אני מתמכרת.

שבוע שני- 4 פעמים בהתמדה רצינית- אחרי הכל לא צריך להגזים.. כל דבר במידה, גם הגוף צריך לנוח.

שבוע שלישי- פעמיים- אהה  סליחה, כאילו יש לי חיים, מה אנשים חיים בסרט זה לא לעניין להחליף התמכרות בהתמכרות, זה צריך לבוא מהלב, מהבטן, מהבנק, צריך לרצות את זה, זה לא הכמות אלא האיכות.

שבוע רביעי- מחר

שבוע חמישי- מחר!

שבוע שישי- למה לדחות למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים..

שבוע שביעי- מישהו רוצה לקנות מנוי? ספורט זה לא לכל אחד, אולי אני צריכה חוג ולא חדר כושר, אולי יוגה, אולי ריקוד, אולי קבוצת ריצה- וואו התעייפתי מכל המחשבות, ואני גם רעבה.

ארוחת בוקר ANYONE?

תבשיל ידוע מראש

בסופו של דבר, כל ההתנהלות נשארת במעגל סגור. אני אוכלת כי אני אוהבת או מתלהבת או חושקת במשהו –עכשיו- שימלא, שיגרום להרגיש, שיגע בי ולא יאכזב. ו

אז אני נזכרת שיש מחירים לאכילה בלי תחתית, אני אפילו מוכנה להודות שהיה שלב בארוחה בו כבר לא נהנתי יותר והאוכל נאכל לטובת תחושת ה- חופש לבחור, החופש לעשות מה שבא לי, הלא יגידו לי מה לעשות, ה-אני יעצור כשיתחשק לי ואם אני עוצרת לפני, אני נכנעת לקודים הרדודים של החברה המערבית, ה-אני משלמת לא חבל או אני משלמת ומגיע לי, ה- אם אהיה רעבה אחר כך, ה- לא יקרה כלום זה לא יעשה לי כלום.

אני נזכרת שרעש הדאנסים בחדר כושר לא משתיק את הקולות מבפנים ולא ממלא את הרעב להרגיש- ל ה ר ג י ש!

אוכל יקר שלי, אני אוהבת אותך אבל יש לנו שיחה לא פתורה מול ה-להרגיש הזה.. אנא חזור אלי בהקדם

בהוקרה, אהבה וגעגוע

הדס

ולסיום, פינת הקרייבינג היומית:

בא לי קרואסון חמאה אמתי מבצק עלים על בסיס חמאה, שמוגש עם קפה הפוך חזק וטעים. כזה שכשנוגעים בו הוא מתפצח, וכשמפרקים אותו הוא מגלה את תוכו הרך והעדין לאט לאט, שמשאיר פירורים קריספים על הצלחת.

כזה שהקצוות שלו כל כך פריכים שהם כמעט קשים.

ואיך אפשר בלי סרטון לנשמה – כל האמת על חדרי כושר פלוס ההההייישששיאצווווו!

HADAS HORODI

נעים מאד, הדס והאיברים הפנימיים,
בין היותי כותבת שיווקית, ממקדת עסקים ויוצרת במקלדת אלחוטית ועלחוטית
אני גם
ממוללת רעיונות תחת השולחן בנוירוטיות, מטרידה עצמי בניפוח דימויים מתוך שינה, חורקת רגשות בלסת קפוצה ולב פתוח.

כאן אני הוגה באוכל, רגשות ומה שביניהם.