לפני שנים, כשהייתי רווקה תל אביבית וקצת לפני יום ההולדת ה- 35 שלי, היה רגע אחד בזמן שבו הסכמתי לקבל את הגרסה של המציאות שבה החיים שלי לא יכללו זוגיות או משפחה, גם לא בטווח הארוך.

לחלק מכם זה נשמע אולי כמו רגע של ייאוש, הרגע שבו הרמתי ידיים ופרשתי מן המירוץ האכזרי של שוק הבשר התל אביבי (עדיין קוראים לזה כך? זה כנראה הרבה יותר אכזרי היום לפי מה שאני שומעת).

אבל לא, בעצם זה היה בדיוק להיפך. זה היה רגע אמיתי של שחרור.

הרגע המשמעותי הזה היה הרגע שבו שחררתי את האמונה שאני אוכל להיות מוגשמת ומאושרת רק בקונסנטלציה הזו, של זוגיות ומשפחה, וששום דבר אחר לא יאפשר לי להיות אדם שלם ושמח.

אז מה הן אמונות?

אמונות הן הנחות בלתי מודעות על המציאות אותן אנו תופשים כאמת. כשאנו מחזיקים באמונה שכזו, נמצא תמיד את הדרך להצדיק אותה ולקבל החלטות על פיה.

החיים שלי אז היו עמוסים בהוכחות לגבי חוסר היכולת שלי להיות שמחה בלי זוגיות מאזנת. עבדתי 16 שעות ביום, בקריירה שאיימה להטביע אותי בדרישות שלה, הייתי חולה כל כמה חודשים למשך שבוע, ויצאתי לדייטים בלי לסנן יותר מדי "כי אחרת איך תפגשי מישהו?" הייתי עייפה, מובסת ובוודאי לא מאושרת. מ.ש.ל.

ואז הגיע הרגע המשחרר ההוא. מן הסכמה מהוססת בהתחלה (ואחר כך כבר לא) להגיד בקול רם:

"יכול להיות שזה לא יקרה".

רק האמירה הזו, רק השחרור מן ההיצמדות הנוקשה לאיזו צורת חיים שהיא היחידה שבאה בחשבון הביאו איתם כל כך הרבה חופש. אחר כך באה גם ההסכמה לראות עתיד מסוג אחר בשבילי, שבו אני לוקחת אחריות מחדש על שמחת החיים שלי ומוצאת דרכים אחרות להביא הגשמה, אושר ויצירה אל תוכם.

איך מתמודדים עם אמונות?

השלב הראשון בהתמודדות עם אמונות הוא השלב בו אנו מכירים בכך שהאמונות שלנו בנוגע למציאות אינן המציאות עצמה, אלא גרסא אפשרית שלה. השלב הבא הוא להאמין שאנחנו יכולים ליצור בעצמנו גירסא חלופית.

אז אל תבינו לא נכון. זה לא היה הרגע שבו ויתרתי על זוגיות ומשפחה. עדיין רציתי בהם. אבל ויתרתי על האמונה שזו האופציה היחידה בשבילי, ואנרגיה חדשה התחילה להיכנס אל המקום שהיה נעול עד אותה עת.

כן, קצת אחרי הרגע המכונן ההוא התפטרתי מהעבודה ההיא, מצאתי עבודה חדשה שדרשה ממני קצת פחות, הפסקתי לצאת לדייטים רק כי "צריך", והצלחתי לראות הרבה יותר בבירור ולהינות באמת מכל רגעי הקסם שמביאה איתה רווקות תל אביבית מאוחרת (כן, יש לא מעטים כאלו, ולפעמים אני מתגעגעת אליהם מאד).

אה, וקצת פחות משנה אחר כך, הוא הגיע, והשאר היסטוריה, או לפחות גירסא אחת שלה 🙂

אילת סיון

מאמנת אישית מוסמכת, מלווה מוסמכת בהתמקדות, יועצת אסטרטגית בדימוס והיד עוד נטוייה