הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

עם מותו של שמעון פרס ז"ל,  בכל מקום,  בכל כתבה או בכל סרטון או פוסט בפייסבוק שמדבר עליו, את המילה "מנהיג" . פוליטיקאים רבים יש, אך לא רבים זכו להערכה עולמית כפי שאנו עדים לה בימים אלה.

מעניין אותי לדעת מה עובר לכם בראש ברגעים כאלה, כשאתם נפגשים פנים אל פנים עם מנהיגות חזקה שכזו?

אני מכירה אנשים שמסתכלים מהצד בהערצה ואומרים, אני בחיים לא אהיה. יש כאלה שאומרים הלוואי ואני אהיה, אבל אין ממש סיכוי. זה אפילו מעייף לחשוב על מה אני צריכה לעשות כדי להיות שם. בואו נעשה סדר.

אם אתם הורים, אתם כנראה מנהיגים.

אני לא חייבת להיות שמעון פרס, או מרטין לותר קינג כדי להיות מנהיגה. גם בסביבה הטבעית שלי אני יכולה להצליח. כי מנהיגות נשמעת מילה ענקית, אבל מה זה בעצם?

מנהיגות היא האופן שבו אנחנו משפיעים על אנשים. היא היכולת שלנו להוביל ולהניע אנשים אחרים לעבר מטרה מסוימת, מבלי להפעיל סמכות.

אז את הענן המפחיד של המנהיגות פיזרנו. אבל להניע אנשים מבלי להפעיל סמכות? אתם בטח חושבים, לא, האתי הזאת בטח השתגעה. הרי מרגע שאני מנהלת ויש לי חדר ותואר מנהלת, כבר יש לי סמכות. נכון? אז שלא בדיוק.

בואו ניקח את החינוך של הילדים שלנו (ולמי שאין עדיין ילדים שיחשוב על ההורים שלו). ניהול אנשים דומה בהרבה מובנים לחינוך ילדים. יש לנו ילדים. מזל טוב! באופן אוטומטי קוראים לנו אמא ואבא. הסמכות בידינו. עכשיו, בלי שאף אחד ישמע, כמה מכם הייתם צריכים לצרוח עד שהריאות יתפוצצו כדי שהילד יכנס לאמבטיה? קרה, נכון? אבל איך זה יכול להיות? הרי קיבלתם לידיכם את הסמכות להיות אמא ואבא.

למה הילד לא עושה בדיוק מה שאתם מבקשים? פה קבור הכלב. וזה הכלל החשוב והראשון במעלה בלהיות מנהי. במקום העבודה שלכם, בעסק שלכם או גם בבית שלכם לצורך העניין, זה לא השם שמופיע על הדלת או על כרטיס הביקור. העובדה שיש לכם תואר "מנהלת", או "בעלי עסק"  או "אבא" עדיין לא עושה אתכם כאלה. מה שחשוב הוא איך אתם פועלים.

מנהיג יכול להסתחבק עם העובדים?

חבר אמר לי פעם: "אתי הלוואי והייתי יודע כמוך להיות חבר של העובדים שלי ויחד עם זה כשצריך, שיעשו כל מה שאני אומר להם". היינו מספיק קרובים כדי שהוא יוכל להתוודות.

הוא הוסיף: אני מפחד "להתסתחבק" איתם שלא יטפסו עליי, בכל זאת אני הבוס, אני לא יכול להיות חבר שלהם.  חייכתי מאוזן לאוזן כי קיבלתי מחמאה אדירה. הרי הוא אמר שאני מניעה אנשים לתוצאות ללא סמכות. זה לא שלא היה לי תואר, הייתי סמנכ"לית החברה. אבל זה לא העניין –  הוא היה מנכ"ל. ניסיתי לחשוב לעומק.

איך באמת אני עושה את זה?

דוגמא אישית

ראשית, אימצתי את הכלל הראשון: העובדה שנקראתי סמנכ"ל, לא באה עם כתרים ופרחים אלא עם אחריות גדולה ודוגמא אישית. פרגנתי לכולם על ההצלחות ולקחתי אחריות על הכישלונות. כשלקחתי אחריות, לא האשמתי את העובדים שלי. לא ביקרתי אותם. אלא נתתי להם משוב. העובדים שלי כתוצאה מכך למדו לקחת אחריות. הם לא פחדו לפעול ולכן הפכו עצמאיים. והם למדו מהטעויות שלהם. כי ביקורת היא לא בונה. משוב כן.

לא פחדתי להיות "חברה"

הרבה פעמים אנחנו מפחדים להיות נחמדים מדי, לשבור את הדיסטנס, שאולי מישהו חלילה יראה את החולשות שלנו, שאולי נראה אנושיים. זה בדיוק העניין: אנחנו אנושיים. וככל שהייתי יותר כזאת, יכולתי לתת יותר מקום להכיל את העובדים שלי, את הקשיים שלהם. הם הרגישו יותר בנוח לשתף אותי בקשיים שלהם. כשידעתי מה הקושי של עובד שלי, יכולתי לטפל בו וכך לסלק גורמים שמפריעים לתפקוד שלו בעבודה.

כך ידעתי שעובדת שלי לאחר חופשת לידה חווה קשיים עם התינוקת שלה, ביחד מצאנו פתרונות יצירתיים לנוכחות שלה בעבודה, על מנת שתוכל לעמוד ביעדים שלה. אם לא היה בינינו ערוץ פתוח שכזה, הייתי מקבלת טלפון באחד הבקרים (או SMS  במקרה הגרוע יותר): אתי שלום, יש לי חופשת מחלה שבוע מהרופא. ביייי" . מוכר וכואב. בסיטואציה כזו אני לא אעמוד ביעדים. מה שכן אני אעמוד מול הבוס שלי ואגמגם.

חיוכים ופרגונים

תמיד דאגתי ל"משרד מאושר"  קודם כל את הבוקר מתחילים בחיוך. זה לא משנה בכלל מה עובר עליי, כמה לחץ אני נמצאת בו, כמה זמן נהגתי בפקקים, או שנשפך עליי הקפה הרותח. אף אחד לא צריך לשלם על זה. לא הילדים שלי ולא העובדים שלי.

"חיוך הוא הקו העקום היחיד שמיישר הכל". חייכו. ולא אני לא מתכוונת לחיוך דבילי שמרוח על הפנים גם בדקות של חשיבות רצינית. אני מדברת על יצירת אווירה חיובית. אז חיוך בכל הזדמנות שיש, מילה טובה, פרגון, מחיאות כפיים למי שצריך. אפילו נהגתי אחת לכמה ימים לפזר שוקולדים בבוקר על השולחנות של העובדים. ראיתם שמחה של ילד מקבל שוקולד? אותו הדבר! אדם מאושר יותר יהיה עם רצון גדול יותר לתרום!

באחד מימי ההולדת שלי העובדים הפתיעו אותי במסיבה במשרד. בברכה הם כתבו: "דברי הלל למנהלת… שתמיד דוחפת להצלחה ונותנת לנו כח להגשמה".
תראו מה חשוב לכולם: שיפרגנו ויכירו בתרומתנו, שיראו אותנו.

קידום עובדים

אחד הדברים שאפשר לעשות זה לקדם עובדים. כמובן בזהירות. אפשר קידום רוחבי, לתת תפקיד חדש, אפשר לקדם בסולם הדרגות, אפשר לתת קורס מתנה שייתן לעובד כלים לשיפור התוצאות ואפשר אפילו בשיחות אישיות אחת לתקופה לתת מעצמנו, מהידע שלנו. הציעו להם להתקדם. כשהם יצליחו יהיה להם הרבה יותר מה לתת.

יש לי חלום

אחרון אבל בהחלט חביב. שיתפתי ושיקפתי לעובדים שלי את כל מה שהיה דרוש להם לדעת. ידיעה מורידה את רמת החרדה של אנשים, וכך הם רגועים ופנויים לבצע את המשימות שלהם. אבל הדבר החשוב ששיתפתי בלי סוף הם החלומות שלי. החלומות שקשורים לחזון שלי של המחלקה, העסק. דמיינתי בעיניי רוחי איך אני רואה את המחלקה, לאן היא מגיעה ושיתפתי. החלומות שאנחנו משתפים חייבים להיות אותנטיים. משהו שאנחנו מאמינים בו, שאנחנו מאמינים שנצליח להגשים אותו, ואנחנו מאמינים שיוביל לשיפור. בכל ישיבת צוות, שיחה אישית או תדריך, סיפרתי בהתרגשות לאן אנחנו נגיע. סיפרתי וסיפרתי והדבקתי את כולם בחלום. מי ששותף לחלום שלי ילך איתי לאן שאני רוצה להגיע, גם אם הדרך לא תמיד מוכרת או ידועה לו.

כששמעון פרס או מרטין לותר קינג אמרו שיש להם חלום, כולם נסחפו אחרי החלום. גם אם לא ממש האמינו בדרך.  אז נכון, אנחנו לא שמעון פרס. אבל הבשורות הטובות הם שמנהיגות אינה תכונה מולדת, היא מיומנות נרכשת. אמצו חלק מהתכונות או המעשים של המנהיגים האהובים עליכם והתאימו אותם לקנה המידה של תפקיד חייכם.

 

אתי בן ישי

מאמנת לעסקים, מוסמכת כמנחה בתחום המכירות ובעלת ניסיון בהנחיית מנהלים, נציגי מכירות, שירות ובעלי עסקים. בנוסף מאמנת תעסוקתית המומחית בתכנון, ניהול ואימון תהליך למציאת עבודה.
מאמנת תעסוקתית למיזם החברתי  AGE&WORK המסייע לאוכלוסיית מחפשי העבודה בגילאי 40+.
החזון שלי לסייע לאנשים ועסקים לצור את החזון שלהם ולהגשים אותו.