הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

ברוכים הבאים אל עולמם של יוצאי הדופן, האאוטסיידרים. האנשים החריגים, אלה הבטוחים שאצלם משהו דפוק כי הם משוכנעים שרק הם לא מצאו את מקומם בעולם הפלסטיק המקיף אותם יום יום. פלסטיק במלל, פלסטיק במעשים.

כשאנחנו בשיחה, אנחנו לא מסוגלים לזייף. למה? כי אנחנו נאמנים לעצמינו, לאמת הפנימית שלנו.

אנחנו אותנטיים, מחפשים אהבה – כזו שמדברת בשפת הנשמות. מכילים, בוכים בקלות וצוחקים בלהט לא מובן לאחרים. מוזרים, אופטימיים, אוהבי אדם, אוהבי חיות, לא מסוגלים לשנוא אף אחד וסולחים מהר כשפוגעים בנו.

למה אף אחד לא רואה אותי?

שנים שהסתובבתי, מסתגרת בתוך עצמי, מתקשה למצוא שלווה בתוך חברה קשוחה ותחרותית. שנים שהייתי בטוחה שמה שאני, זה לא מספיק טוב. שאני חייבת להשתנות כדי שיאהבו אותי.

ברחתי מרכילות ולא סבלתי להיות בקרבת אנשים שצוחקים ממצוקתם של אחרים. אנשים שיפוטיים. אנשים שלא מקבלים את השונה או ה-מיוחד.

לחץ חברתי.

הייתי בלחץ אינסופי והתעסקות ב-איך להיות ואיך להתנהג כדי שיאהבו אותי. איך יראו אותי. מה יחשבו. גם כשהייתי לבד הייתי בלחץ חברתי. חשבתי שונה מאחרים. התנהגתי באופן שונה מאחרים. המחיר היה כבד והתפרש לי כקושי להשתלב. בחברה שלנו, אדם כזה מקוטלג כ-"מוזר", "חריג", "לא מקובל". וכילדה ונערה מתבגרת זה יצר חוויה בודדה ומתסכלת. כל אחד רוצה שיקשיבו לו, שיראו אותו, אבל אם אני גם ביישנית וגם שונה מהשאר? מה אז? אז – מתבודדים. שומרים מרחק. שיוצר ריחוק מאחרים ו ה-אחרים, חוששים להתקרב. קושי הביישנות והאאוטסיידריות יחד, בנו חומה וכותל עם הרבה פתקים בחריצים – מחשבות טורדניות על מה אהיה כשאהיה גדולה לא עזבו אותי. מבלי להבין ולא בכוונה לפגוע, נוצר חרם מהסביבה האוהבת אותי ואלה הקרובים אלי. כל מה ששמעתי היה: "צאי קצת", "את חייבת להתחתן", "את חייבת להבין שזה מה שזה", "כי ככה", "כי מקובל".

עבדות או חירות

אז מה? כולם יודעים מה הם עושים עם עצמם ורק אני אבודה? שקר. הרב נכנעו לחיים של "ליד", חיים של "כמעט". התחושה של להיות אבוד בין אבודים יוצרת אצלם מן אשליה של שייכות, אשליה של חופש. אישור שהם הצליחו להשתלב בחברה חומרית, תחרותית ומנוכרת, אשר תשוקתם יוצאת לעולם כאלימות, מלחמות אגו, בגידות וכו'.

האאוטסיידרים שואפים לחיות את ייעודם האמיתי. המדויק. האותנטי. אנחנו, ה"חריגים", צריכים לקבל את העובדה שהנפש הרגישה שנולדנו איתה, לא משתלבת עם השקר שאחרים התיישבו בה. שאנחנו לא מוכנים להיות משועבדים לחיי "כאילו" שיהיה מהול בעצב עד כדי דיכאון. וכן, יש לזה מחיר. אך מה עדיף? חיים שלמים של עבדות או להתמסר למסע אל החופש?

נולדנו עם כישרון. פיתחנו פחדים. הצבנו תנאים. אנחנו בני אדם. אני לא מכירה תנאים בלהיות בן אדם.

אתה מי שאתה ולהיות אתה זה בסדר.

ירונה זהבי

ירונה זהבי

מאמנת נשים ואימהות לנערות מתבגרות. מלווה ותומכת בהתמודדות סרטן השד at אימון המוח
אמא לשני בנים נפלאים, חיה ונושמת תנועה וריקוד. מאמנת ומכוונת נשים ואימהות לנערות מתבגרות להצלחה ותעוזה. תומכת ומלווה בהתמודדות סרטן השד.
ירונה זהבי