הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

לפני 13 שנים יצאתי מהסביבה הטבעית שלי כשנסעתי לטיול בהודו לחצי שנה. נסעתי עם חברה בריקשה (כמו מונית שירות אצלנו) ופתאום ברגע אחד ראיתי את חיי למול עיניי בתמונות ויזואליות ומאוד מאוד מוחשיות.

איך זה מרגיש לרצות את כולם?

ראיתי שאני מרצה את כולם, את חוסר הביטוי האישי שלי, חוסר הערכה כלפי עצמי, חוסר ביטחון, כמעט אי קיום. הרגשתי באותו רגע כאב עצום כי הבנתי שאני לבד בעולם.

ראיתי איך לקחתי אחריות על חיי משפחתי מאז שהוריי התגרשו כי לא רציתי לעבור את חוויות ההיפרדות שוב, את ההרגשה כי יש מחנות וצריך לבחור צד. רציתי בלבי שהכל יהיה מושלם כלומר משפחה מאוחדת שיש בה אימא, אבא, אחים ואחיות שגרים ביחד בהרמוניה.

התרגלתי לנהל את הבית בכל המובנים: בישלתי, כיבסתי, ניקיתי, גידלתי את אחי, איחדתי את משפחתי וחיפיתי עליהם ובנוסף הייתי תלמידה מצטיינת.

תמיד רצו שאעשה, שאתן, שאנהל, שאתמוך, שאהיה הורה והבנתי שעליי להיות חזקה. לא דרשתי תשומת לב, לקבל מילה טובה או אהבה, גם כשעשיתי הכל לא אמרו לי: "יופי, את מצטיינת" או "כל הכבוד".

בזמן הזה הרגשתי שלקחתי על עצמי יותר מידי אחריות, גם על דברים לפעמים שלא היו בשליטתי, אחריות על המשפחה שלי ביחד וכל אחד לחוד. לעצמי לא התייחסתי, לא הבעתי את דעתי, לא רציתי להפריע, רציתי לזרום עם החיים.

חיזוק עמוד השדרה

תמיד הרגשתי עוף מוזר.

לאחר החוויה בהודו, הרגשתי כי  הגיע הרגע שלי, הגיע הזמן להתעורר, לדאוג לעצמי, להרגיש, לעמוד על דעותיי, להכיר את עצמי, להבין את הרצונות שלי, להתחיל לחזק את עמוד השדרה שלי, להוציא את הייחודיות שבי, וסוף סוף להכיר אותי.

נורא פחדתי ממה יהיה? איך אעשה זאת? מאיפה מתחילים?

נכנסתי לתוך עצמי, חוויתי דיכאון של כ-3 חודשים, ותוך כדי טיילתי.

הבנתי שאני לא חווה את החוויות שלי מהטיול כמו שרציתי דרך ההארה הזו.

הפחד שהשתולל אצלי בבטן הפך להיות הדחף שלי לדברים חדשים.  לשמוע מוזיקה, לרקוד, לקרוא ספרים שלא הכרתי, להסתכל על העולם מסביב בעיניים אחרות. עיניים סקרניות ואופטימיות עם יותר חופש ופחות תבניות.

מוצאת את הניצוץ

כשהתחלתי לעשות צעד צעד גיליתי את הניצוץ שלי בלב ובעיניים. גיליתי שאני כבר לא הילדה הקטנה שפחדה שהעולם שלה התמוטט. הבנתי שאני כבר גדולה (הייתי בת 21) ויכולה לצעוד צעד צעד בדרך על מנת להגשים את חלומותיי.

כשחזרתי לארץ רציתי לשתף את הוריי בשינוי שעברתי וגם לתת לעצמי הסברים על מה שראיתי בתמונות. שוחחתי עם כל הורה לחוד, אבי, אימי החורגת ואימי הביולוגית שבעקבות החוויה הזו חזרתי להיות איתה בקשר לאחר 14 שנה של נתק.

הבנתי שאני מתקדמת בקצב אחר מהם וגם שהם לא פנויים לראות את מה שאני רואה כרגע. קלטתי באותו הרגע שכל אחד מתפתח בזמן שלו, מקבל את הדברים ברגע הנכון עבורו. ניסיתי לתת לסביבה להתפתח בקצב שלה בעודי מתפתחת לבדי. כמובן שהבחירה הזו נתקלה בתגובות חריפות מצד משפחתי היקרה, הם החליטו שהשתגעתי, היו בטוחים שלקחתי סמים בהודו או שאני מושפעת מחברה כזו או אחרת.

הם לא ניסו להבין אותי, בהתחלה כעסתי המון ונפגעתי, נעלבתי וכאבתי. לאחר זמן מה הרגשתי שעליי להקשיב ללב שלי, לאינטואיציה שלי. לקבל אותי כאושרית החזקה שיכולה לעשות מה שהיא רק רוצה, להגשים את השאיפות והמטרות שלי בחיי.

גיליתי אותי!

לא קל לפעמים למצוא את עצמך לבד, צריך לזכור שבכל פעם כזאת אנחנו מוצאים ומגלים עוד חלק מהפאזל האישי שלנו.

תהיו חזקים בדרככם ובעיקר תאהבו את עצמכם.

באהבה אושרית שוש

 

אושרית שוש

‏רוצה להרגיש נינוחה, רגועה, שלווה ולעצור רגע ממירוץ החיים בואי לקבל חוויה אחרת.
עיסוי: הרגעה והפחתת כאב. עזרה בהזרמת הדם והכנסת חמצן לגוף. פינוי פסולת שהצטברה בגוף. שחרור שרירים תפוסים. הפגת מתחים והורדת הסטרס.
עזרה במוביליות של הדם ברקמות.