הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

אם מסתכלים על החושך בלילה, רואים כמה צבעים יש בו וכמה נצנוצי אור זוהרים מתוכו.
היא הזהירה אותי מראש שהכל חשוך אצלה, עוד לפני שהגיעה לטיפול. אני ראיתי בעיקר את הצבעוניות והזוהר שבה.
מאז שתינו עוברות תהליך.

בין מפגש למפגש היא כותבת. הכתיבה שלה כל כך עוצמתית, ישירה ונוגעת. היא כותבת את עצמה ושולחת אליי.
כשאני קוראת אותה אני מבינה איזו זכות יש לי לפגוש את האמת באנשים, בלי מסיכות. ככה כמו שהם, עם היופי והקושי שבתוכם ובתוכי.
משתפת במה שאני כתבתי בהשראתה ואת מה שהיא כתבה בעילום שם וביקשה לשתף דרכי.
שני הצדדים של אותו המטבע, דרך סיפורים שונים. כמה השפעה והדהוד יש לנו אחד על השני, לא משנה באיזה כסא אנחנו יושבים.

הסיפור שלה

תפסיקי כבר עם השטויות שלך, מי את חושבת שאת?
אין לי גבולות, מרגישה שבא לי לטרוף את העולם.
את? לטרוף את העולם? את כזו קטנה!
אני אעזוב את העבודה ואתחיל לצייר.
אה כן? וממה תתפרנסי? מאיזה קשקוש?
אני פשוט אעשה יוגה ומדיטציה ואצייר את הדמיונות שלי.
עם הדמיונות שלך הכי רחוק שתגיעי זה לאשפוז!
אף פעם לא הייתי בלובר.
ואת בטח גם מדמיינת לך חופשה רומנטית בפריז איתו. הוא עוזב אותך ביום שאת מתפטרת, יבין שאת משוגעת.
אולי גם תערוכה, אולי אתחיל ללמוד אוצרות. אפתח בלוג ואכתוב על ההשראה שממנה ציירתי. סוף סוף אני אוציא החוצה את הכשרונות שלי.
אולי ואולי.

קדימה תנחתי לקרקע, עוד לא הבנת שלא תצליחי בכלום. את פשוט לא שווה כלום.
משחק תפקידים רגיל בין המוח השמאלי לימני, שמתרחש אצלנו מדי יום גם מבלי שנשים לב. מי אנחנו בוחרים להיות?

״הדמות שראיתי בדמיון לא נותנת לי מנוח. עומדת עם הפנים לים, עם הגב אל העולם. מלאת עוצמה כמו שרק רוך יכול להיות.
נושמת את הכל לתוכה ונטענת, נוגעת בכל בלי להניח יד על שום דבר. כל מה שלא בא עדיין, היא יודעת שיבוא. הלב שלה פועם חיים, את כל החיים מסביב.
לא ראיתי את הפנים שלה, יכול להיות שהיא לא הייתי אני אבל היה בה משהו מוכר, משהו קדום כמעט, משהו שאין לו דבר וחצי דבר עם הדמות השקופה כמעט שעמדה מאחוריה, כל כך שפופה וארצית, סבוכה בכבלים דמיוניים.
אם רק היה גשר ביניהן, אם רק היה מקום להתקיים הן יכולות היו להפסיק להיות קטבים, להפסיק לקרוע אותי שבאמצע, לגזרים.״

תודה שבחרת לשתף, על האומץ וההשראה. את כבר לא שקופה.