הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

במסגרת הדברים שאמהות טובות לא אומרות, אני רוצה לשאול איך זה שעוד לא עבר חוק נגד אמהות מושלמות עם בתים נקיים ומסודרים.

התמונות להמחשה בלבד

אני רוצה להציע שאמהות שמארחות בבתים נקיים ומסודרים עד כאב, יסתובבו עם תוויות “יש לזה מחיר כבד…” או “להמחשה בלבד, זה זמני לגמרי, בואי עוד שעה תראי מה זה בלאגן” או “זה לא קל כמו שזה נראה…” או “זה הבית שאני מראה לאורחים, יש לי בית נוסף, שם אנחנו גרים ואוכלים”.

כי אצלי, כשהבית מסודר ונקי, עד שחוזרים ממוסדות החינוך, עם חול בנעליים בכיסים ובשיער, ציורים ומבנים תלת ממדיים, רעב ולפחות מכונת כביסה אחת ו’אופסי’ אחד בערב, הסדר והניקיון נשמר כל זמן שאין אף אחד בבית ובכל פעם אני מרביצה לעצמי איך לא צילמתי לפייסבוק כדי להוכיח שעה אחרי, שהיה רגע בו לא היה כאוס.

 תינוק חמוד נולד יחד עם אשמה, חרדה, לכלוך בלתי פוסק ותלות קשה במגבונים. כשהם משמשים אותי לכל דבר, נמצאים תמיד במרחק “הושט היד ומשוך כמה” לשימוש יעיל בניגוב פה וכל איבר דולף בגוף הפעוט, אני מנגבת איתם גם את כל המשטחים בבית, כולל את הרצפה והספה. שנים לא יצאתי מהבית בלי מגבונים בתיק. שילמתי על זה במסמכים רטובים ובגדים לחים כשזנב מגבון לא הוטמן בביטחון במקומו.

"אופסי!" כוס פטל התרסקה על הרצפה

 היקפי הנזק של תינוק הולכים ומתרחבים משלולית קטנה על הבגדים של מי שמחליף חיתול, דרך מפץ גדול של קקי שחוצה את גבולות החיתול ומגיע עד לעורף ועד ללכלוך שהוא מייצר המגיע עד לאן שהוא יכול לזרוק או לזחול. הטיפות המתפזרות כל עבר, האורז המעוך, הבמבה המתפוררת, מאתגרים אותנו ביום יום ומאפשרים לנו לפתח טכניקות איסוף וניקיון עבור צלחת מרק שהתרסקה אחר כבוד וכוס שוקו שצנחה אל הרצפה ומייצרת לפחות 10 דקות של להיות על ארבע מהסיבות הלא נכונות (בשביל כושר או משהו. תרגעו עם המחשבות)

כמו שתינוקות מחכים שיחליפו להם כדי למלא חיתול נקי, כוס מיץ פטל מתכננת ליפול על הרצפה דקה אחרי ששטפתי את הבית, מתרסקת לאלפי רסיסים דביקים שהופכים תוך שניות לכתמים שחורים והצלחת עם הקוסקוס מחכה לרצפה הנקיה כדי להתפזר לכל עבר והילדים מחכים שיהיה נקי כדי ללכלך.

הבית לא מתלונן

הבכור נהג לבכות כשצעד עם כוס ונשפך לו קצת. אני בתגובה נהגתי להרגיע: “לא נורא חמוד, בוא ננגב”. אמרתי את זה כל כך הרבה פעמים, שכשגדל והמשיך בענייניו כאילו הוא לא דרך בתוך השלולית שיצר, הייתי נותנת לו מבט שפירושו “מה נהיה?” היה עונה “לא נורא…ננגב”.

בגלל שלפחות אצלי הבית לא מתלונן כמו הילדים, החברים וחשבון הבנק, יש רגעים שהגבוה ואני מסכימים שצריך לעבור דירה כי הבית מלוכלך ומבולגן מדי.

אם רוצים ללמוד משהו על בעלי הבית האמתיים, צריך רק להציץ מתחת לספה. תלתלי האבק הפשוטים של חיי הרווקות פינו מקום למוצצים קטנים שנדחו בכל הזדמנות, בקבוקים שנזרקו לאוויר בהתרגשות לאחר סיום החלב.

אבחון משפחה דרך מה שמוצאים מתחת לספה

אחר כך, הצטרפו הצ’יריוס לשיפור אחיזת הצבת, תפוח חצי לעוס, במבה שראתה ימים פחות לחים, מתנות של ביצת הפתעה, חתיכות לגו ופליימוביל, חלקי פאזלים שחיפשנו שעות, גולות ומטבעות.  אחר כך סוללות, פנסים ושלטים. אפשר למצוא היום עפרונות, מחקים, חתיכות נייר עזובות ונייר דבק שהתגלגל לו בכיף למקום מסתור בדרכו ליצירה של העולה לב’.

היום אפשר למצוא מתחת לספה שלי: סוללות שהתגלגלו בכיף שלהם, שלטים אבודים למשחקים למכשירי תקשורת, שלטים, אזניות, דברים קטנים ויקרים יחסית, נייר שכתוב עליו משהו חשוב והמון שיער לבן שנושר בקצב.

אחרי שנים, הילדים גבהו ועכשיו הם גבוהים מדי לראות דברים שנופלים להם: גרביים, טושים, עט, בקבוק שתיה ולמעשה הכל. הם ממשיכים ללכת כאילו כלום לא קרה. כשמעירים להם, הם מופתעים. הם לא שמו לב שדרכו על עט תועה וריסקו אותה בכובד משקלם. התגובה: "אה! כן. באמת הרגשתי משהו"

"אמא אל תדאגי, הפעם אני מסדר הכל".

"אה, באמת? לא ראיתי."

"אמא!!! אמא!!! אמממ… נכון רציתי להכין חביתה? איך הכי טוב לנקות ביצה שהחליטה לקפוץ אל מותה? את לא צריכה לבוא, פשוט תגידי."

רגע, מה, רק הילדים מלכלכלים?

לא. גם אנחנו מייצרים מן קצת לכלוך כזה. אבל מעבירים מגבון לפעמים (:

אני לא רוצה לכתוב כאן דברים שישמשו נגדי והגבוה עושה כביסה ולא בא לי לסכן את הסטטוס קוו.

המלצה: אל תתנצלו על בלאגן

לזכור שהשפיות שלנו חשובה יותר מהסדר והניקיון והעבדות הכרוכה בכך.

סכמו עם החברות שלכן, שלא מתנצלים על בלאגן לא שלכן ולא שלהן. פתאום תגלו הקלה עצומה ושותפות גורל עם אמהות שיכולות לומר “לא בא לי לסדר עכשיו” מבלי שישלחו אותן לאשפוז בכפיה על רקע צקצוקי לשון.

מכל הנשים שעבורן כוס בכיור היא סיבה מספקת להתנצלות על בלאגן,
יש לי בקשה, אל תציעו לי הצעות אם הן לא כוללות לעבור לגור בבית שלכן.

#הערות: הפוסט הזה נכתב לפני כ- 4 שנים. קיבל תוספת מתבגרים צעירים ולכלוך של ילדים יותר גדולים.
התמונות ההורסות הן מתוך פרויקט של צלם מוכשר וגנוב לגמרי שעשה מקבץ תמונות משפחה אמיתיות / הומוריסטיות.

עקבו אחרי

מזי סולומון

מקימת האתר פרובינציה, סקרנית, חובבת מוזיקה ושטויות.
נשואה לאחד גבוה ומגדלת 2 בנים ובן. בדרך כלל מרוצה מהם.
אוהבת לכתוב, לפטפט ולהוביל אנשים להיות יותר טובים לעצמם ולאחרים, אם בא להם.
מומחית באסטרטגית תוכן ומאמינה שאנשים עושים עסקים עם אנשים שהם מתחברים אליהם.
מקיימת פגישות פיצוח חד פעמיות שמאפשרות לראות את הנתיב האישי שלכם יותר ברור. אני שיניתי את חיי לחלוטין בחיפוש אחר אושר שמחה ואהבה ומשימת חיי היא לעזור לאחרים לעשות את השינוי שהם צריכים כדי להיות מאושרים.
אני מתלהבת, אופטימית ובעלת קול פנימי שהיא חתכת נודניקית שאין לתאר (:
עקבו אחרי