הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

ערימת הניירות הזאת לא תסדר את עצמה. אני יודעת.

כבר חודשים אני עוברת על פני החדר, מציצה אליה בעיניים מלאות פחד מהול בתיעוב, ועוברת הלאה.

בימים אחרים, כשהיא כבר עולה על גדותיה, אני מרהיבה עוז ודוחסת חלקים ממנה לתוך "קופסת הניירות לסידור", בהבטחה להגיע אליה ממש מחר.

אבל אני לא.

בכל שיחה עם עצמי או עם כל אחד אחר ששואל בבית אני מסבירה שאני מאד רוצה לסדר בעצמי את ערימת הניירות הזאת כדי לדעת מה בדיוק יש שם, לזרוק את מה שמיותר, לתייק את מה שלא דורש טיפול ולטפל במה שכן.

המציאות היא שאני לא.

המציאות משקפת את הבחירות שלנו – צריך רק להתבונן

מכיוון שעם המציאות לא מתווכחים יצאתי לבדוק מה היא משקפת, המציאות הזאת. במה בעצם אני כן בוחרת כשאני בוחרת לא לסדר את ערימת הניירות. והנה התשובות, מהשטחית לעמוקה:

  • אני בוחרת לנוח. כי כשיש לי זמן בין משימה הכרחית למשימה קריטית הדבר האחרון שבא לי זה למיין ערימה בלתי נגמרת של ניירות משעממים. אני מעדיפה לשתות עוד כוס קפה בשקט, לקרוא, לבהות.
  • אני בוחרת לחכות. לרגע שבו אני ארגיש שנכון לי לגשת לערימת הניירות הזאת. הרגע הזה שבו הכל יהיה בדיוק נכון ומדוייק ואני ארגיש מבפנים שהגיע הזמן. [יש שיגידו שזו ההגדרה המדוייקת של דחיינות :-)]
  • אני בוחרת לא לדעת ולא לקחת אחריות. על כל מיני דברים שאולי מחכים בערימה הזאת. מסמכים מהבנק, מסמכים מבית הספר, מסמכים מהמועצה.
  • אני בוחרת לשמור על עוד אייטם ברשימת "כל הדברים שאני צריכה לעשות למרות שלא בא כי העולם אכזר והחיים קשים". ככה, כשהרשימה ארוכה מספיק, ולא בא לי לעשות דברים אחרים, אני אוכל לבכות את מר גורלי ולדרוש שמישהו אחר יעשה אותם. או לפחות לוותר לעצמי.

ואת כל אלו המציאות של ערימת ניירות שלא מסדרת את עצמה כבר חודשים משקפת. אני בוחרת דברים אחרים שחשובים לי על פני התענוג שאני יודעת שיסב לי שולחן מסודר. נכון לעכשיו, אני מרגישה שאני מרוויחה מהם יותר.

תמיד אפשר לבחור מחדש, הטריק הוא לקבל קודם את מה שיש

אחרי שהדברים מונחים בצורה כזאת, קצת יותר קל לי לבחור מתוך מודעות. ואולי גם להבין מה יכול לתמוך בבחירה כזאת. למשל, לא לעשות את זה לבד. או לקנות תיקיות חדשות ויפות שלתוכם אוכל להכניס את כל הניירות אחרי שיתקלפו מהמעטפות. או לא לעשות את זה בכלל וגם לא לחשוב על זה בחודש הקרוב. מתוך בחירה מודעת.

המציאות שלנו תמיד משקפת את הבחירות שלנו. ואת הבחירות שלנו תמיד אפשר לשנות. אבל לפני זה צריך לפקוח עיניים ולהביט בה, במציאות, כפי שהיא, ולקבל את מה שיש בה, לטוב ולרע. אחרי שעשינו את זה, הדרך פתוחה לבחור מחדש.

אילת סיון

אילת סיון

מאמנת אישית מוסמכת, מלווה מוסמכת בהתמקדות, יועצת אסטרטגית בדימוס והיד עוד נטוייה
אילת סיון