הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

עצמו לרגע את העיניים ותחשבו על הבוס האחרון שהיה לכם. על הבוסים שאולי עדיין יש לכם. חשבו אם הייתם רוצים להיות כמותם. חשבו האם הם מודל ודוגמא עבורכם או היפך.

מנהיג אנושי או מנהל כוחני

חשבו האם אתם נוהגים כמותם או בדיוק ההיפך. הזכרו לרגע, אם ביצעת את מה שהם הטילו עליכם במהירה, בשמחה במקצוענות או ההיפך.

במהלך שנותיי כמנהלת ראיינתי מאות של אנשים (ואני לא מגזימה). אחת השאלות שאהבתי לשאול הייתה: ספרו לי על מנהל שאהבתם או הערכתם ועל מנהל שלא אהבתם ומדוע. מה שעמד מאחוריי השאלה לא היה על מנת לבחון את המנהל, אלא לעמוד על טיבו של העובד. עם מי הוא מסתדר, האם הוא עובד מרדן, בעייתי או עובד קל לניהול. אבל על הדרך למדתי המון על התכונות אותם העובדים מעריכים במנהלים שלהם. הרבה פעמים שמעתי את המשפט: "אהבתי אותה כי היא ידעה  לתת מילה טובה". "הערכתי אותו כי תמיד ידע לקדם אותי" . "אהבתי אותם כי הם ידעו לעזור לי במצבים קשים". שמעתי גם: "לא הסתדרתי איתו כי אף פעם לא הקשיב" או "עזבתי בגללה. היא אף פעם לא קיימה מה שהבטיחה לי". ואם במקרה אחר אותו מנהל היה אצלי בתהליך קבלה לעבודה, מתשובותיהם  הייתי יודעת להגיד אם הוא מנהיג אנושי, או מנהל כוחני. הייתי יודעת אם אני רוצה אותם כמנהלים בארגון שלי. כבונוס, גם יכולתי ללמוד ולבקר את עצמי.

עזבתי תפקיד ניהולי שאהבתי. אהבתי את העובדים שלי, אהבתי את המשרד שלי (הכי יפה בקומה) והשכר היה גבוה מאוד. אבל הבוס שלי אכזב אותי. הוא היה מנהל משימתי. המשימה מעל הכל. התוצאה היא החשובה ולא האנשים. לארגון לא היה כל חזון. למעשה, כשנכנסתי אליו פעם למשרד וביקשתי לכתוב חזון לארגון, הוא לא התנגד, אבל ממש צחק לי בפנים על הרעיון המטופש. הבנתי שזה לא מנהל שאני רוצה לעבוד תחתיו. שלא תבינו נכון. כאדם הוא היה מקסים. ערכי משפחה, מסורת שאליהם מאוד התחברתי, בדרך כלל אדם נעים. הבעיה הייתה מבחינתי הסגנון הניהולי. פעמים הבטיח ולא קיים, הטיל אשמה על מנהליו כשבעצם ההחלטה הייתה שלו, ריכוזי מאוד.

הגעתי לארגון בגלל אותם ערכים אישיים. עזבתי את הארגון בגלל אותו סגנון ניהולי.

אנשים לא יזכרו מה עשית כמנהל. אבל הם יזכרו אותך .

עכשיו עצמו את העיניים שוב, ודמיינו הפעם  את עצמכם לפני שהייתם מנהלים. עוד כשהייתם עובדים מן המניין. דמיינו איך רציתם שהמנהלים שלכם ינהלו אתכם. מה הם היו צריכים לעשות כדי להוביל אתכם להיות עובדים חרוצים, מסורים, מצליחים. תזכרו איך תליתם את עיניכם אליהם וציפיתם שיהיו  מקצועיים, אך לא מתביישים לשאול וללמוד גם מכם.  שיהיו סמכותיים ויודעים לקבל החלטות גם לא פופולריות, אך יחד עם זאת אנושיים. זכרו איך רציתם שיראו אתכם כבני אדם ולא כמספרים, רציתם שיכירו בהצלחות שלכם, ושיספגו את הטעויות שלכם, שילמדו אתכם. רציתם לא לפחד מהם אך לתת להם יראת כבוד.

אני יודעת. הכי קל לנבוח פקודות. בארגונים מסוימים, כמו בצבא, ארגון פיקודי מאוד, מפקדים רבים מצאו את עצמם במקום קל שבו יש היררכיה ברורה וענישה ברורה מאוד לכאלה שאינם מבצעים פקודות. אך גם בצבא, היו כאלה שבניגוד לדעתם של אחרים, מצאו את עצמם מפקדים מסוג אחר. מפקדים מובילים. מפקדים שהפקודים שלהם הולכים אחרים באש ובמים. אז אם בצבא אפשר אז בטוח שבארגון שאם נמצאים בו, אפשר.

אריה פישביין מי שהיה מפקד כוחות הנ"מ (היום מערך ההגנה האווירית), והשתחרר בדרגת תת אלוף, מספר על החיים שלו כמפקד בצבא ומנהל בחיים האזרחיים שלאחר מכן. בספרו "המפתח למנהיגות אנושית" הוא מתאר סיטואציות רבות שבהם יכל לתת פקודה ולסיים עניין אך הוא בחר בדרך אחרת שהשאירה את חותמו על כל אדם שעבד מולו. והוא חוזר כמה פעמים על המשפט: "אנשים לא יזכרו מה עשית כמנהל. אבל הם יזכרו אותך". כי לעמוד ביעדים, ולגרום שהכל יעבוד כמו שעון, זה מובן מאליו. תאמינו לי המשאית של המדליות לא תעצור בדרכה אצלכם. זה התפקיד שלשמו אתם בארגון. אבל אם נגעתם בחיים של אנשים, לא ישכחו אתכם לעולם. מה שהשארתם אחריכם זו המורשת שלכם.

קצין וג'נטלמן

בסיפור אחד מרבים, הוא מספר על תקופה שבה לא היו תקנים לנהגים. הציעו לו בחור בעייתי שנפלט ממחלקה אחרת. בשיחה הראשונה שאל את החייל האם מעוניין להיות נהג שלו. והחייל אמר שלא. אריה פישביין החליט לשנות גישה ובאותה השיחה, עזב את כל העניין הצבאי והתעניין בחייו של החייל. כך למד שהוא בא מרקע מאוד בעייתי ומתמודד עם המון קשיים. בערב הראשון, הקצין הבכיר הוא שהסיע את הנהג שלו הביתה ולא להיפך. בבוקר שלמחרת, הוא הגיע אליו הביתה ועזר לו לקום ולהתחיל את יום העבודה. עם הזמן אותו חייל הפך לנהגו הנאמן. והיה מוכן לעשות הכל בשבילו. לאחר שחרו, אותו חייל שלא היה לו עתיד, הצליח באזרחות ואפילו ביום חתונתו לא התחיל את החופה ללא נוכחות מפקדו האהוב . את הסיפור המלא תוכלו לקרוא בספר. אבל מה שחשוב הוא שאריה פישביין היה לא רק קצין, אלא קצין וג'נטלמן. בזכות כך, כל המטרות הושגו, החייל ביצע את תפקידו בנאמנות מוחלטת, והיה חרוץ ומועיל, וגם כבונוס הפך לבן משפחה וקיבל את חייו במתנה. איזו מתנה !

ועכשיו, פתחו את העיניים. תרתי משמע. ותשאלו את עצמכם אם אתם המנהלים האלה. מנהלים כמו אותם אלה שהיו לכם ולא תשכחו לעולם, מנהלים כמו אלה שהייתם רוצים שיהיו לכם כשאתם הייתם עובדים פשוטים. אם התשובה היא לא, זה לא נורא. ההכרה בכך היא כבר חצי עבודה .

אתי בן ישי

מאמנת לעסקים, מוסמכת כמנחה בתחום המכירות ובעלת ניסיון בהנחיית מנהלים, נציגי מכירות, שירות ובעלי עסקים. בנוסף מאמנת תעסוקתית המומחית בתכנון, ניהול ואימון תהליך למציאת עבודה.
מאמנת תעסוקתית למיזם החברתי  AGE&WORK המסייע לאוכלוסיית מחפשי העבודה בגילאי 40+.
החזון שלי לסייע לאנשים ועסקים לצור את החזון שלהם ולהגשים אותו.