בכל שנה, בכל חג, מגיעה התקופה הזאת שכולם נכנסים למין סוג של היסטריה. היסטרית קניות. תקנו היום ותקנו הרבה, כי מחר אלוהים יודע מה יהיה.

הסטרית הקניות

אפילו את רמי לוי שמעתי אתמול אומר באיזה ראיון לאיזו תכנית שהשנה שלא יחסר כלום בסופרים בהנחה שכולם יקנו את מה שהם צריכים ולא יכנסו להיסטריה. נראה לי שהוא התכוון להיסטרית הקניות הזאת כמו שתמיד רואים בסרטים על סוף העולם שמתקרב בגלל איזה וירוס שמאיים למחוק את האנושות .

ולא רק הוצאות על מזון עולות בחגים. גם החופשה לעתים יכולה להפוך להוצאה מעיקה. מה עושים עם הילדים, איך מעבירים את הימים, והמחשבה על זה מעלה את מפלס הלחץ וגורמת לנו לפעמים למצוא את הפתרון הכי קל אבל הכי יקר. כי למי יש כוח לדאוג לאוכל מוכן לכל יום ולמי יש סבלנות לבנות תוכנית בידור מאורגנת מראש שחס וחלילה לא ניפול על מרווחי זמן של שעמום חסר תכלית? אז- יוצאים למסעדות, מזמינים חופשות יקרות ומוציאים כספים על שטויות.

אין לנו מספיק בגדים?

וואי, איך אני זוכרת את ההתרגשות הזאת בתור ילדה, תמיד לפני החג-בגדים חדשים, נעלי לקה מבריקות והתרגשות אחת הגדולה. ההבדל הוא שאז, בימים ההם (מסתבר לי פתאום שיש לי כבר חתיכת היסטוריה אימאל'ה) היינו מחכים כל השנה כמעט לקניות המיוחדות והמיוחלות לחג. היום? מי מתרגש מזה היום? היום כשפותחים את ארון הבגדים זה ממש מזל אם לא נקברים חיים מתחת לערמה שלא הצלחנו לדחוס וקרסה לנו על הראש.

עוד מילה קטנה על מתנות כי כבר כתבתי על זה בפוסט אחר. כל הסצנה הזאת של מתנות שמחליפות ידיים נראית לי מיותרת לחלוטין. אפשר אולי לפנק את המארחים על המאמץ הכרוך באירוח גדול ממדים אבל מפה ועד לקנות מתנות לכל הילדים, נכדים, אחיינים, נינים, גיסות, אחים, את מי שכחתי? מי תצליח לשכנע אותי למה זה טוב או איזו מטרה נעלה זה משרת חוץ מאת המצפון של כולם.

איך נוצרים חורים בכיסים?

כאילו, בסופו של דבר, מה יוצא לנו מזה? כל אחת קונה מתנות לכל השאר רק כדי לא להיות שונה, לא להתמודד עם רגשות האשמה והמבט התמוהה. אז לכולם לא נעים ולכולם עכשיו יש חורים בכיסים!

לא אוהבת, לא בא לי! אפילו שונאת את ההתרחשות בקניון ובמרכזי הקניות בימים האלה שלפני החג. לא מתקרבת, סליחה שאני אומרת. משפחה יקרה, החג מגיע, כמה שמחה. רוצה לראות את כולם, לבלות ביחד, לצחוק ולצהול. אוהבת אתכם. לא צריכה לקנות לכם ואזה כדי לשכנע אתכם.

ואתם אל תקנו לי, משוחררים באמת ובתמים. אני לא רוצה להיות חלק מכל ההמולה הזאת כי אז, כשכולם חזק בתוך האטרף הזה מתחילות להגיע הצעות מימון מעניינות ומגוונות כדי לעזור לכם "לעבור" את החג. ואין לי דבר רע לומר על המציעים, הם עושים את עבודתם נאמנה ובסך הכול, כשמשתמשים בהצעות בצורה נבונה, זה יכול להניב הצלחה וצמיחה. אבל למה אתם צריכים "לעבור" את החג כאילו הוא איזו מסוכה שתקועה לכם באמצע החיים ואתם חייבים, פשוט חייבים לקפוץ מעליה במקום לרוץ בהנאה מסביב. ולמה זה צריך להגיע לסכומים שמצריכים מכם לממן הכל בהלוואה?

הלוואה – טעות גדולה

להיענות להצעה, לקחת הלוואה למימון ההוצאות הגדולות בתקופת החג הבא עלינו לטובה, זו טעות אחת גדולה.

כשמציעים לנו הלוואה, בדרך כלל ניקח את כל הסכום שמציעים לנו ולא נחשב ונבדוק כמה אנחנו באמת צריכים, ואז את הקניות נעשה לפי הסכום במקום לקבוע מה הסכום ולפיו נעשה את הקניות. כלומר, מראש נקנה יותר ממה שבאמת צריך. ובסוף, משלמים על זה כן? בסוף צריכים להחזיר הכול ולשלם על זה מחיר (ריבית). ואם אין מספיק כסף להוצאות החג, איך ולמה שיהיה מספיק כסף להחזיר את מה שלקחנו?

שנית, את האוכל שקנינו נגמור (שלא לומר נזרוק) תוך מספר ימים בודדים אבל התשלום עליו יהיה בהמשכים. ופה מתחילה הבעיה, כי אתן יודעות מה קורה בחודש הבא? חגיגת מנגלים אחת גדולה, ואחר כך?  פורים, פסח, ל"ג בעומר, ואז שבועות שמביא אתו את ניחוחות החופש הגדול. מבינות כבר מה אני מנסה לומר?

בעיקרון, כמעט בכל חודש חוץ מפה ושם, יש איזשהו חג, מועד, מאורע, שמצריך מאתנו התארגנות לקראת הוצאות "בלתי צפויות" אז זהו שהבלתי צפוי הוא הכי צפוי שיש וכל הריקוד הזה חוזר על עצמו כל שנה לפי מה שאני בדקתי בפעם האחרונה.

אז מה יוצא לנו? תשלומים על פסח ועוד תשלומים על יום העצמאות ועוד תשלומים על ל"ג בעומר ועוד תשלומים על ארוחת שבועות והנה החוב החודשי מגיע למאות עד אלפי שקלים וככה חלק לא קטן מההכנסה שלכן הולך על אוכל שמזמן התעכל או נרקב אי שם בחיריה.

טוב יש מצב שקצת הגזמתי (רק קצת, מניסיון) אבל אני מנסה להבהיר פה נקודה ממש חשובה.

אז מה כן? נושמים רגע

קודם כל, בחייאת, נושמים, נרגעים.

תכנון ומתינות

בודקים היטב, קובעים תקציב, מתכננים ואז קונים רק מה שבאמת צריכים. באמת, תזכרו שניה כמה אוכל נזרק בחגים הקודמים. זה ממש עצוב, כי יש הרבה משפחות במצוקה, אז חשוב לקנות קצת מוצרים כדי לתרום לאחרים אבל לזרוק? לא. ולא צריך להשתגע, לא צריך להגזים. צאו מהטרפת כי איך שנגמר החג, כל הסופרים פתוחים.

אם מתכננים מספיק טוב ויודעים בדיוק מה הולכים לעשות, אפשר אפילו לקנות מראש כל פעם קצת ולא להכביד על חודש אחד בלבד שלא לדבר על זה שאפשר לנצל מחירים מוזלים יותר לעומת קניות ברגע האחרון.

מבשלים כמויות סבירות, גם ככה כולם שבעים אחרי המצה והמרק.

מתחלקים. כן-כן. מתחלקים. לא צריך שכל העול ייפול על מישהו אחד בלבד. לא העול הכלכלי ולא המאמץ הפיזי. מספיק עם זה. אף אחד כאן כבר לא צריך להיות קדוש מעונה. כולם יכולים לשים יד ולתרום למאמץ המשפחתי.

מפחיתים. אם החודש הוצאות המזון גדלות בגלל החג, אז אפשר ורצוי להוריד הוצאות אחרות שאינן הכרחיות.

גם חופשה מתכננים- תכנון מקדים תמיד מועיל, חיפוש בילויים חינמיים ומוזלים (יש מלא צריך רק לחפש), שימוש בהנחות של כל מיני מועדונים וכרטיסים. קובעים מועד מיוחד למסעדה ולא חייבים בית מלון לחופשה, ברצינות, זו התקופה הכי גרועה, עמוסה, יקרה! אפשר גם קצת בבית, קצת בשקט, קצת בטבע על שמיכה, קצת מכל דבר.

ולא חייבים בגדים חדשים. בינינו, זה סתם תירוץ לקנות עוד משהו לא נחוץ. תבחרו ממיטב מחלפותיכן, תלבישו את הילדים בבגדים שקניתם להם בחג הקודם ולבעל? נו זה בטח לא מזיז לו בכלל.

אז, תירגעו, תנשמו, תיהנו ותבלו, אין על החגים, אין על המשפחה אין על רגעים יפים של יציאה מהשגרה.

מיכל נחום אפנג'ר

נשואה באושר לליאור ואמא של בן ואיתי המדהימים.
יועצת פנסיונית בבנק, בוגרת קורס אימון אישי, מתנדבת בעמותת פעמונים שעוסקת בליווי משפחות לחיים כלכליים מאוזנים ואחראיים.
מאמינה בצורך שלנו כבני אדם לשאוף למעלה כל הזמן, ללמוד ולצמוח הן כלכלית והן מנטלית, רגשית ורוחנית.
חולמת להעביר את הידע שלי בנושא התנהלות כלכלית נכונה ומנצחת לכמה שיותר נשים. אני מאמינה שהבית, המשפחה הם העסק שלנו וכולנו מנכ"ליות :)ושהתנהלות כלכלית נכונה ומנצחת היא כזו שמאפשרת לנו ליהנות בהווה וגם לדאוג לעתיד.
בעלת "המנכ"לית"- הבית שלך, המשפחה שלך-העסק שלך.
אימון וליווי נשים לצמיחה כלכלית והגשמת חלומות.