הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

חג הפסח תמיד משמח אותי, אולי זה בכלל האביב וריח פריחת ההדרים שהחליף את פריחת השקדייה (והנשירים בכלל כי אמנם יצא לשקדייה שם של מלכת הפריחות אך יש לה קולגות מהממים לא פחות) והירוק בעיניים וכל זה ואולי אלו המחשבות על חירות שחוזרות מדי שנה ואיכשהו אני תמיד מוצאת את עצמי בודקת איפה החירות פוגשת אותי השנה.

בשנה שעברה, ממש בסמוך לפסח, יצאתי לראשונה בחיי לדרך עצמאית ופתחתי את העסק שלי (בו עוד יסופר בפוסט אחר) ומאז כל-כך הרבה השתנה. אני, האימא שאני, בת-הזוג שאני.

העזתי לבחור בדרך חדשה, כמעט כנגד כל הסיכויים אך עם תחושה חזקה שזה הדבר הנכון לעשות.

בחירות כאלה תמיד מעלות אצלי מחשבות נוספות ובדיקות פנימה האם זה מדויק עבורי ולאן אני צומחת מכאן ושוב בוחרת ושוב בוחרת וכן, לא פעם פוגשת את הפחד שיש לו השפעה גדולה על מה אני בוחרת אבל ממפגש למפגש אני לומדת להתמודד גם אתו והוא נהיה מן סוג של מנוע לפעולה יותר מאשר חומר כיווץ ואז זה נהיה יותר סבבה להמשיך בדרך אתו.

ילדים הם מהות החיים?

מכירים את זה שכשמישהו מספר משהו על הילד שלו אנחנו מיד מקשיבים לו דרך הפילטר של עצמנו? (טוב אצלי זה ככה… או ככה..)

איכשהו במהות הקיומית שלנו אנחנו רגילים בהתניה הרגשית שהאחדות השלמה והמושלמת טמונה בהפיכתנו להורים. מגיעים הילדים ואנחנו מרגישים שזו מהות החיים. כך זה אצלי. כך גדלתי, את זה ינקתי וזה מה שביקשתי להיות כשאהיה גדולה – אימא.

אני אימא, לשלושה מופלאים שמלמדים אותי מדי יום על החיים ועל שלמות והם חלק בלתי נפרד ממני. הם אהבת עולם.

בתקופה האחרונה אני לומדת לראות את עצמי, ישירות, לא דרך דמותו של האחר. זהו מסע מאתגר ומפתח. לא קל אך גם נעים. מסע של התעוררות.

הרבה דברים אני לומדת בדרך ואחד מהם הוא נפרדות, נפרדות לצד הביחד. לצד הילדים, לצד בעלי ולצד העולם. הגילוי הזה מרגש אותי.

זוגיות ונפרדות

ומה כשהילדים גדלים? ומה אם בכלל לא הצלחנו להיכנס להריון? ומה אם אנחנו בכלל לא רוצים ילדים?

אתמול עלתה בי הבנה לגביי זוגיות. לגבי השלם הזה שתמיד ידעתי שהוא קשור להורות שלי שעכשיו מרגיש לי מאוד חזק שהוא קשור לזוגיות.  אני מרגישה שהאיחוד הזה בזוגיות, זה שאינו מבטל את היכולת לשמור גם על נפרדות, זה שמאפשר לי לראות את עצמי דרך עצמי ולא דרך תבניתו של האחר (זו הייתה דרכי מאז ומעולם), הוא זה שאני שואפת אליו כרגע. הוא הילד המשותף שלנו בזוגיות הזו ואנחנו יולדים אותו יחד.

יש כאן עבודה מתמשכת ועמוקה, בחירה ונכונות לפגוש מקומות כואבים ופצועים ורצון לרפא אותם, אומץ לגעת בפחד ולהכיל את האחר במקומות האלה שלו ולהאמין- להאמין שאנחנו יוצרים את מציאות חיינו, שאנחנו יודעים, יודעים מה נכון לנו ויודעים למצוא בתוכנו את התשובות. את האהבה ❤.

היכולת הזו להבחין ולבחור, היא חירותי.

ומה יותר מתאים כאן מהשיר הזה, של המלכה האם

רוני גולדברג סנה-אור

אישה שנולדת מדי פעם מחדש. אימא ובת-זוג בלמידה אינסופית. הכי אוהבת אנשים. אוהבת חיבורים. יוצרת יש מאין וכל הזמן רוצה ליצור עוד. אה, ובגדים ונעליים כמובן 🙂