"המוח רוצה להישאר ב"גן העדן" המוכר, אבל אני? אני רוצה את פרי הדעת"

קיימת עוצמה גדולה ביצירה לאורך זמן. עם הזמן שעובר אני מגלה כי בתקופות שאני עסוק בעשייה אותנטית, בביטוי עצמי ובהתפתחות אני בסנכרון עם עצמי הרבה יותר.
ככל שהזמן עובר, הפער בין הנקודה בה התחלתי, לנקודה בה אני היום ממשיך להפתיע אותי כל פעם. מוכיח לעצמי מחדש כי אין גבולות באמת, אין הגבלות, אין תקנים לעמוד בהם.

אותה תבנית אליה מנסים לדחוס אותנו במהלך ימי חיינו' נתפסת כמעט כל הזמן כברירת מחדל, כדבר שאי אפשר להתנגד לו וממנו לצאת לדרך חדשה. אך אני מוצא בתבנית הזאת את קרש הקפיצה שלי. מכיוון שבלעדיה ככל הנראה, לא היה לי את הצורך הזה לנוע נגד כוח המשיכה. לנפץ את השלשלאות אשר משאירות אותי כלוא במקום, ללא שום סיבה מוצדקת, מלבד הסיבה שאני משתמש בהן כדי להצדיק זאת בעיני עצמי.

אנו צריכים את נקודת היחסיות הראשונית, יצר ההישרדות שלנו, האינסטינקטים שלנו והמוח יניעו אותנו להישאר בדיוק במקום שבו התחלנו, במקום הנוח, המוכר. המוח לא אוהב הפתעות וחריגות זה מבחינתו סכנת חיים. בין אם הרצון שלי הוא ללכת לטייל במדינה זרה לבד או לשנות באחוז אחד את השגרה שלי – המוח יגיב באותה צורה, כי הוא אינו מבדיל בין אחד למשנהו, מה שהוא כן מבדיל זה שאני פשוט חורג מן המוכר, וזה לא דבר שיעבור בצורה חלקה.

הדרך שלי לצאת מן האזור הנוח הוא פשוט להיות מודע אליו, לכך שהגבולות לא אמיתיים, הם בראש והם לא פרי בחירתי. המוח רוצה להישאר ב"גן העדן" המוכר, אבל אני? אני רוצה את פרי הדעת. למה? מכיוון שבו טמונה היכולת שלי להעריך את המקום ממנו באתי. בו טמונה הפרספקטיבה לה אני כל כך זקוק כדי לחיות את חיי במבט רחב על חיי, בפחות ספק, פחות מחשבות על אשר לא ניתן לשנות.
אני שלם עם ליפול מהשמיים ולמצוא את דרכי חזרה אליהם, כי רק כך אמצא את עצמי, אעריך את עצמי ואמצא אושר מהו.

דרור חניה

דרור חניה

סופר וחוקר מוטיבציה ופוטנציאל אנושי at לתת לנפש דרור
סופר בהתהוות, התשוקה שלי בחיים היא מיפוי ומיצוי הפוטנציאל האנושי וכיצד להיות נוכחים, אנרגטיים ועוצמתיים בחיינו.
בקרוב מתחיל הרצאות ואימונים אישיים, עד אז מוזמנים לעקוב אחרי הכתיבה בעמוד הפייסבוק שלי - לתת לנפש דרור
דרור חניה