כמה פעמים שמעתם ש"המטרה לא חשובה כמו הדרך"? או לחלופין ש"המטרה היא הדרך"? התעצבנתם? יופי. הפוסט הזה בשבילכם.

בניגוד לשיטות טיפול שונות שאני מכירה ושחוויתי בעצמי, באימון אישי אנחנו כן מקפידים לקבוע מטרות לתהליך. לפחות אני מקפידה. ויש לכך כמה סיבות עיקריות:

האימון הוא תהליך מוטה-תוצאות

לקוחות מגיעים לאימון כדי לעשות שינוי, להשיג עבור עצמם התקדמות שלא הצליחו לעשות לבד ובאופן כללי לצאת מתקיעות. תוצאות רצויות יכולות להיות מוגדרות על הציר שבין מוחשיות מאד (ולדוגמא – למצוא עבודה חדשה או זוגיות חדשה) לבין איכותיות במהותן (ולדוגמא – להרגיש יותר בטוחה בעצמי, לשפר את יכולות התקשורת שלי), כל אחד לפי התזוזה שרצוייה לו בחיים. אבל התהליך עצמו קורה במסע שבין המקום שבו נמצא המתאמן בתחילת התהליך לבין הרגע שבו הוא מבין שהתזוזה הזאת אפשרית, וזז.

לקיחת אחריות על התהליך

תהליך האימון מבקש מן המתאמן לקחת אחריות על החיים שלו. על הבחירות שלו. לקיחת אחריות על תהליך האימון עצמו מאפשרת למתאמן ל"התאמן" על זה. כשאנחנו מגדירים לעצמנו מטרות ובוחרים שותף למסע להגשמתן בדמות מאמן, אנחנו לוקחים אחריות על השינוי שאנחנו מבקשים לעצמנו, ושם בעצם הוא מתחיל.

תחושת מסוגלות והעצמה

טוב, הנה סוד גלוי – המטרות שהמתאמנים מצהירים עליהן הן תמיד רק חלק מהאג'נדה של האימון. כמאמנת אני יודעת שהאג'נדה הגדולה יותר, של כל מתאמן, של כל אדם בעצם, מורכבת גם מחזונו (התמונה המיטבית של חייו כפי שהוא מדמיין אותה) ומערכיו (העקרונות שבחר לתת להם ערך ולהנחות אותו בחייו – משפחה, הצלחה, נתינה וכו'). כולנו רוצים להרגיש שיש לנו בחירה, שאנחנו יכולים לבחור לחיות חיים שמכבדים ועושים מקום למה שחשוב לנו באמת. אבל…בואו ונודה…ללמוד לחיות חיים של בחירה מודעת זה עבודה לכל החיים. לעומת זאת, את השגת המטרות המוצהרות של המתאמנים כמעט תמיד אפשר לתחום בזמן. יתרה מכך, השגת מטרות אלו תוך כדי עבודה על האג'נדה הגדולה מאפשרת תחושת מסוגלות ומניעה מחדש את גלגלי התשוקה ושמחת החיים שיאפשרו את העבודה הזאת גם בהמשך.

אז אפשר בכלל להתחיל להתאמן גם בלי להגדיר מטרות?

אולי. לפעמים התהליך מתחיל קצת בערפל. המתאמן יודע שהוא רוצה שינוי אבל קשה לו להגדיר אותו, קשה לו לגשת למקום שבו מתגבש הרצון לשינוי למטרה מוצהרת, אולי קשה לו להתחייב. אפשר לשהות שם קצת, בערפל. אפשר לגשש יחד אחרי הסיבה שהביאה את המתאמן לתהליך. אפשר אפילו להגדיר מטרות ולשנות אותן תוך כדי התהליך.

אבל, לא לאורך זמן לדעתי. אנשים מגיעים לאימון כדי להשיג תוצאות. מותר (ורצוי!) להתערפל בדרך להגדרתן, בדרך להשגתן, אבל בסופו של דבר אם לא תגיע בהירות מסויימת והתקדמות מושגת שניתן להצביע עליה בחיים האמיתיים תגיע גם תחושה של חוסר שביעות רצון ותלישות, ובסופו של דבר התהליך ייסתיים בקול ענות חלושה.

עם היד על הלב, אם תקשיבו לעצמכם ממש טוב, נכון שאתם יודעים מה אתם רוצים? זהו, הנה לכם מטרה ראוייה לאימון.

אילת סיון

מאמנת אישית מוסמכת, מלווה מוסמכת בהתמקדות, יועצת אסטרטגית בדימוס והיד עוד נטוייה