הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

שאלו את עצמכם איך מרגיש לכם יום ראשון, יום חמישי, שישי, שבת. לכל יום יש תחושה בגוף. נראה לי שליום שני, שלישי ורביעי יש תחושה פחות מובהקת. אבל אתם מתחילים להבין למה אני מתכוונת תחושה.

האסימון נופל?

איזו תחושה נהדרת זו שנופל האסימון. יש לו מן נפילה איטית כזאת של מטבע עם BMI מעל הנורמה, מתגלגל בסלואו מושן ועושה לי נעים בגוף.

אהה! זה הרוצח. איזה יופי! לא ראיתי את זה בא.

אהה! אז ככה מרגיש ציר / בעיטה של תינוק. אז הגזים האלה שחשבתי שיש לי הם בעצם הפרפור העדין הזה של בעיטות של תינוק ברחם, שמתאמן על לא לאפשר לאמא לישון עוד לפני שיש לו מיטה משלו. דוחף את הטוסיק הקטנטן על השלפוחית והראש בתוך הצלעות.

אהה! אם עושים הרבה זמן מדיטציה, החיבורים נעשים באופן ספונטני. התובנות פתאום נופלות משום מקום. איזה כיף.

יוריקה!

עכשיו ראיתי את התלת מימד כי הרפיתי את העיניים ופזלתי קצת, נשמתי עמוק ו- voilà. 

התחושה הזו כל כך ממכרת עבורי. אני חווה אותה כשאני לומדת משהו חדש.

איזה מרגש זה לראות אסימונים נופלים אצל אחרים. היה לי פעם סטודנט שהחזיק אסימון בתיק לרגעים שהוא הרגיש שנפל לו האסימון ואז באמצע שיעור, הוא נהג להפיל אותו על השולחן בהפגנתיות. מאפשר לו לקרקש עד לדעיכה מהירה ועצירה.

פעם ראיתי את זה קורה כששמעתי באוטו איזה "אההה!" צווחני. "זה נכון! לפעמים מטעויות קורים דברים מעולים. הנה, טעינו בדרך והגענו לפתח הקרקס (לא היו חיות, אל תהרגו אותי) בלי לעמוד בפקקים." מאותו הרגע בן ה- 11 שלי פחות פוחד לטעות. וזו המשמעות האמיתית של תובנה. הוא הבין גם קודם אבל כשנפל לו האסימון זה כבר היה לגמרי שלו. התבנית הפכה להיות שלו לגמרי. כשהוא טועה לעתים בזמן שהוא אופה או מבשל אני רואה איך הטעויות שלו מקבלות את היחס הנכון שלו. לא את היחס המוצע שלי אלא ב 100% שלו.

התבניות מתרחבות ברגעי האהה!

תבנית מבחינתי היא דרך להבין את העולם.

רגע אהה! הוא סוג של תבנית חדשה שנוצרת או הרחבה של תבנית שמגדירה אותך. מי שלומד ומתפתח מרגיש את זה ביום יום ונהנה מהעונג של התפתחות.

כשתבנית חדשה נוצרת (הבנה חדשה, תובנה) כיף לשחק איתה, להטות אותה ימינה ושמאלה לבחון את חוזקה, את עמידותה בתנאים המוכרים והשגרתיים.

לא מעט אנשים יאמרו שהם מרגישים התרגשות עצומה והתרחבות תודעה גם אם נולד פתאום חלום או רק מחשבה שמסדרת לנו את תפיסת העולם.

מוזיקה ופאזלים

תחושת האהה! מתגלה אצלי גם בזמן שאני שומעת מוזיקה. לכן אני ממליצה בחום לשמוע את המוזיקה שעושה לכם מצב רוח טוב, תתענגו על הצלילים, על המילים, תנו לעצמכם מנה גדושה של מוזיקה או כל אמנות שגורמת לכם עונג תודעתי. מי שמכיר אותי יודע שאני מוצאת בפאזלים המון רגעי אהה קטנים כאלה שגורמים לי להרגיש טוב. זה מדידטיבי אפילו. מי שמכיר אותי יודע שלא לשים לידי חלקים של פאזל. לא משנה כמה זמן זה ייקח, אני ארכיב אותו בסובלנות והנאה גדולה עד לסיום השמיים האחידים והמאתגרים.

אני אוהבת את תחושת הגילוי וההתרחבות כל כך שאני אוגרת אותם בזיכרון שלי. זה קורה לי לפעמים כשאני רואה הרצאות, כשאני מאזינה לפודקאסטים, כשאני עושה מדיטציות ארוכות. זה דברים שיש לי שליטה עליהם ולכן אני עושה אותם לעתים תכופות כדי להשיג את התחושה הזו של התקדמות.

זה מתרחש גם כשאני שואלת את עצמי שאלות עמוקות ועונה עליהם- סה"כ נוח (:

אז ההמלצה שלי אליכם היא מצאו כמה שיותר זירות שבהם ההתרחבות הזו יכולה לקרות, זה מפעיל אדוות המשפיעות על ההתנהלות שלנו, ההבנה שלנו את העולם ואם אנחנו רוצים לשנות הרגלים והתנהגויות אנחנו צריכים כמה שיותר רגעי אהה שישנו אותנו מתוך תוכנו מתוך אמונות חדשות.

ספרו לי – מה רגעי האהה! שלכם?

וגם אם בא לכם להבין מה הגוף שלכם אומר לכם אז אתם מוזמנים להרצאה.

 

עקבו אחרי

מזי סולומון

מקימת האתר פרובינציה, סקרנית, חובבת מוזיקה ושטויות.
נשואה לאחד גבוה ומגדלת 2 בנים ובן. בדרך כלל מרוצה מהם.
אוהבת לכתוב, לפטפט ולהוביל אנשים להיות יותר טובים לעצמם ולאחרים, אם בא להם.
מומחית באסטרטגית תוכן ומאמינה שאנשים עושים עסקים עם אנשים שהם מתחברים אליהם.
מקיימת פגישות פיצוח חד פעמיות שמאפשרות לראות את הנתיב האישי שלכם יותר ברור. אני שיניתי את חיי לחלוטין בחיפוש אחר אושר שמחה ואהבה ומשימת חיי היא לעזור לאחרים לעשות את השינוי שהם צריכים כדי להיות מאושרים.
אני מתלהבת, אופטימית ובעלת קול פנימי שהיא חתכת נודניקית שאין לתאר (:
עקבו אחרי