הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

מכל מה שלמדתי, מכל מה שחוויתי, למרות שלא היה נראה ככה אז – הוכיח לי את ייעודי.

מניסיון חיים של צבירת חוויות, הצלחות, כישלונות, לימודים – תעודה, דיפלומה, עוד קורס ועוד קורס. חשבתי שאני מפוזרת ולא יודעת את מקומי בעולם. שכולם יודעים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים ורק אני לא. מסתבר שידעתי אבל לא התמקדתי בזה – לא ידעתי איך. לא ידעתי שאני לא יודעת. בגיל 37 – ורבע ועוד קצת, מבלי שהרגשתי, מתחתי את הקווים בנקודות בחיים וקיבלתי את התמונה המנצחת.

בפרק הקודם

גדלתי בלונדון מגיל 10 אבל כרגע, נתעסק בצעירונת – בת 29. ישראלית משולבת בחיי הממלכה המאוחדת, ביישנית  וחסרת ביטחון, במערכת יחסים ארוכה. שונה מאחרות, לא מתעסקת מדי בגוף שלי מלבד זה שלהיות רזה מאוד לפני עידן מידות 6 ו-PETITE היה, די – איך אומר – באסה.

אז אני לא התעסקתי אבל מזל שהוא כן התעסק:)

"לכי לבדוק ירונה"

"שטויות זה בטח כלום"

"לכי בכל זאת"

הלכתי.

בדקו, מיששו, ממוגרפיה – הכל בסדר. ציסטות. אין צורך להתערב. סבבה.

אדם צובר זכרונות

לא יושבת במנזר, ולא מתפללת לבּוּדָהה אבל יודעת משהו על תת המודע הזה.

התאים בגוף זוכרים הכל. תנסו להיזכר בחוויה שקרתה לכם בגיל 3 או אפילו 4 או 5. מצליחים? סביר להניח שאם כן אז לא כל כך מהר. זיכרונות מנופי ילדות המוטמעים על הָרְד דיסק במוח. זיכרונות, רגשות, טעויות, מושגים שאינם מגיעים לתודעה הברורה אצלנו. שם הם נצברים ומודחקים וזולגים לחיים המודעים שלנו ומפריעים לנו לנהל חיים מאוזנים. כן, פרוידיאני.

אצלי לא היה מאוזן. הדחקתי הרבה. בגיל 29 לא הבנתי עד כמה.

טסנו לארץ הקודש, סגרנו אולם אירועים, חופה עם הכדורים הכחולים התלויים, מול נוף ים מואר בלילה, על צוק בחוף פלמחים. סגרנו הכל. חזרנו לבריטיש לאנד.

חזרה לשגרה בחיוך וציפייה.

חזרה גם לשגרת ההתעסקות:

"לכי לבדוק ירונה"

כשזה התחיל להחליף צבעים על שכבת האפידרמיס, השתכנעתי אז הלכתי.

הפעם, ביופסיה – שאיבת נוזל מהגוש ובדיקת מעבדה. לאחר שלושה שבועות, שיחת טלפון במבטא בריטי:-

"את צריכה להגיע לבית החולים היום פליז". הלכתי. צייתנית מלידה.

התמודדות

אחת מטכניקות המגננה של תת המודע הוא הדחקה. תארו את תת המודע עם מתג ON/OFF  במוח שלנו כדי שלא נזכר בחוויה מסוימת. במצב OFF היא נדחקת לאיזו פינה אפילה במוחנו ושם היא נקברת. מספיק טריגר, שבריר זיכרון כדי שהזיכרונות יתחילו לצוף ולעבור למצב ON. תמונות מאותו זיכרון ישן יכולים לצוף ב"פלאשבקים" ולהגיע בחלומות, שיחה עם חברה, ואז הכל מתעורר מחדש. זהו השלב שבו תת המודע מוכן לשחרר אותנו מהמגננה ומפנה מקום להתמודד עם הטראומה.

אנחנו אומנם מוכנים להתמודד, אבל אז מגיע רגע הבחירה. הבחירה להתמודדות היא שלנו ושלנו בלבד.

"הגוש ממאיר ופלש לבלוטות הלימפה"

אמרתי לרופאה שאני מבינה רק עברית ואנגלית:)

"יש לך סרטן בשד"

"אה…אבל יש לי חתונה בקרוב…כבר הזמנ…"

מכירים את המסך השחור? אז כזה.

ניתוחים, שחזורים, אוברול טיפולים, אוברדוז כימותרפיה – בנס לא איבדו אותי.

אסור לדקור את יד שמאל, לימפודמה, הסתיידויות בשד, קודם כריתה אח"כ כימו? ומה לובשים עם הפרוטזה? מוצרי חלב – האם לאכול? סויה טוב? לא, אסור לי כי יש לו אסטרוגנים. גלי חום בקריסמס לונדוני קפוא, קרחת – וואו איך את דומה לשינייד אוקונור ככה! הקרנות – מה? איזה ערוץ? מה?? 5 שנים טמוקסיפן וזריקות לבטן לחיסול הורמונים ולא שמרתי ביציות – יש לי שני בנים מדהימים היום!

יוצאת עם הצלקות שלי על בסיס יום יומי. לובשת חיוך ובמעטפת של אומץ יוצאת לדרכי.

אני מדברת עליו כבר שנים כ-קרה, היה, עברתי, התמודדתי והעברתי הילוך. מה כבר היה לי? אני תמיד שואלת בהשתאות מול פנים חסרות הבעה כששומעים שהיה לי סרטן.

אני כאן. התמודדתי עם הסרטן. בהומור, בריקוד ובגבורה. כרתי אותו. חייתי אותו. גם היקרים לי חיו אותו.

לכולנו סרט, שרטון, סרטן. משברים, בעיות, אתגרים תמיד סובבו ויסובבו אותנו זה – ריקוד החיים. אני אעזור לכן.ם לחשוב אחרת, ללמוד את הצעדים לריקוד החיים

וביחד – לבחור בגישה המדויקת לכן.ם. יש פתרון להכל.

המשיכו להיות טובים.

ירונה זהבי

ירונה זהבי

מאמנת נשים ואימהות לנערות מתבגרות. מלווה ותומכת בהתמודדות סרטן השד at אימון המוח
אמא לשני בנים נפלאים, חיה ונושמת תנועה וריקוד. מאמנת ומכוונת נשים ואימהות לנערות מתבגרות להצלחה ותעוזה. תומכת ומלווה בהתמודדות סרטן השד.
ירונה זהבי