הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

הפחד הוא האתגר. תעשו לו דווקא, תוציאו לו לשון – באיזשהו שלב הוא ירצה להוכיח לכם שהוא החבר הכי טוב שלכם ויוביל אתכם לניצחון.

את מוכנה? הוא שאל. חייכתי. המוח צרח – לא! הרגש חייך והנהן וידע להוציא את ה-כן החוצה.

מוזיקה קצבית והמוני אנשים מחייכים מולי. הגוף החל לזוז לפי הקצב והפה הוציא מילים מכוונות לתנועות ומשפטים להנחיה בת – 5 דקות של שיעור אירובי ספונטני מול קהל של מעל מאה משתתפים בסדנא של אלון אולמן. כולם רקדו ושיתפו פעולה. כן, זו הייתה סדנא, כן, כל האנשים באו עם מטרות ושאיפות. היה פרגון מחשמל באוויר אבל מ'כפת? עשיתי זאת! את הופעת חיי נתתי! את החוויה שלי עברתי. והנה, כאן, בדיוק ברגע הזה, החלה הדרך והתהליך לנפץ את הפחד לרסיסים קטנים ולפזר אותם על הבמה תוך כדי תנועה.

המוזיקה פסקה, מחיאות כפיים, תשואות ואני – עומדת באמצע הבמה, מנגבת לעצמי את הדמעות שהחליקו על פניי מהתרגשות עד שאלון הגיע, משך את זרועותיי לצדדים ואמר לי: "תשאבי את ההרגשה הזו פנימה, תרשי לעצמך לקבל אותה". וכך עשיתי. לא אשכח את הרגע הזה לעולם.

מועקת הבדידות

לפני 7 שנים עברתי טלטלה רגשית שהובילה להרבה דאגות, מפח נפש וייסורים. לאחר עבודה עצמית בצורה מטאורית, פגשו חיי בידיעה ובהבנה שאני לא לבד. שאני לא צריכה להתמודד לבד. למרות ההרגשה של הבדידות שאפפה אותי, ידעתי שאני לא לבד בטלטלות רגשיות. לא לבד עם הפחדים. לא לבד בחוסר מימוש. יש עוד אלפים כמוני. פגשתי את הידיעה והבנתי שזה לא מספיק רק לזהות את זה אלא לדעת גם להניע את זה לפעולה כלשהי כדי לצאת מההרגשה התקועה הזו.

מה מנהל את מי

פגשתי את אלון אולמן – איש השראה מדהים. הצטרפתי ונרשמתי לאחת הסדנאות היותר מצליחות שלו: "קוד המנצח" – ממליצה לכל אחד ואחת לחוות. שם התחלתי את פריצת המחסום הרצינית שלי: פחד קהל.

אלון שאל מי רוצה לשתף בפחד הכי גדול שלו? הפחד שמונע ממנו להתקדם בחיים? הייתה אישה שהסתובבה עם מיקרופון בקהל, ובאותו רגע ידעתי שזו הזדמנות חיי לשתף, מול מאות אנשים ולהשמיע את קולי, בפעם הראשונה, בלי לחשוש משיפוטיות, ממה שיגידו, ממה יחשבו. הצבעתי, לקחתי את המיקרופון ואמרתי:

"הפחד הכי גדול שלי זה הפחד לדבר מול קהל. אני רוקדת מול קהל ורקדתי בלהקות ייצוגיות ובקטעי סולו, עם זה – אין לי בעיה אבל לדבר מול קהל – משתק אותי." לאחר שאלות מנחות ותשובות, ההצעה של אלון הייתה לעלות לבמה לאחר הפסקת אוכל קצרה ולהעביר 5 דקות של שיעור אירובי מול קהל שכבר הריע לי מעצם העובדה שלקחתי את המיקרופון וחשפתי מולם את המועקה שישבה אצלי שנים.

המנגנון ההישרדותי שלי התחיל לפעול, הלב התחיל לפעום בחוזקה בבומים שלא יביישו מערכת תופים חדשה. רעשי השדונים הקטנים במוח התחילו להציק: מה את צריכה את זה עכשיו? את באמת רוצה? שיואו, את לא מפחדת? ומה אם תטעי, תתבלבלי? כל האנשים האלה יעשו ממך צחוק! מטעמים! ואז שמעתי את הקול הפנימי והנחוש: ירונה, את חייבת את זה לעצמך. הגיע הזמן.

הפחד הפך למניע

תקשיבו – הפחד עדיין קיים, הפחד כאן להשאר. אז מה השתנה? מה יצא לי מזה?

הפחד הפך למניע. הידיעה שאני יכולה להחזיק לפחד את היד ולעלות יחד איתו לבמה, רק שעכשיו, הוא יודע מי הבוס והוא מודע ש-אני מנהלת אותו ולא ההפך.

המשיכו להיות טובים.

ירונה זהבי

ירונה זהבי

מאמנת נשים ואימהות לנערות מתבגרות. מלווה ותומכת בהתמודדות סרטן השד at אימון המוח
אמא לשני בנים נפלאים, חיה ונושמת תנועה וריקוד. מאמנת ומכוונת נשים ואימהות לנערות מתבגרות להצלחה ותעוזה. תומכת ומלווה בהתמודדות סרטן השד.
ירונה זהבי