תובנות מטיול בתאילנד – ממרחק של זמן ומקום

התבוננות הצידה ממקדת אותי בדברים שאינני מורגלת בהם ומייצרת עומקים מסוג אחר. צד חדש בהיכרות עם עצמי. פנים נוספות להתמודדות ורבדים חדשים של אור.

פרידה

לקחת את המטלטלין שלך ולהיפרד מחיי היום יום למשך שבועות מאפשר לך להבין מה ממש משמעותי עבורך ומהם דברים אחרים שנמצאים בחייך ו"עושים רעשים".

טבע

מפגש עצמתי עם הטבע עושה לי טוב. אני אוהבת טבע בכל דרך ובכל צורה. ומכל גווניו של הטבע הכי אוהבת את הים. המפגש שלי עם הים, עם המים, עם האינסוף של האופק מייצר לי שלווה ואור. מקור נביעה בלתי פוסק. (מזל דגים אחרי הכל).

המשפחה כמרכז כח

מפגש עם משפחתי האהובה מדגיש לי מחדש את מרכזי האנרגיה של חיי – כל אחד ואחת ממשפחה הגרעינית הוא מבחינת צאקרה עבורי. מרכז כח ואנרגיה מסוים. יכולתי להבין שגם אני עבורם מרכז כח. עבור כל אחד ואחת מרכז כח אחר. אנו תחנות כח ועגינה זה עבור זה ומאפשרים איזון מחודש מדי יום ויציאה לחיים ולמפגשים חדשים. התובנה הזו היתה עבורי אחת העצמתיות בחיי. תודה בורא עולם.

הם לא מבינים את הרדיפה שלנו אחרי הקניות.

מפגש עם תרבויות אחרות מאפשר לך התבוננות נוספת אל תוך עצמך. אנחנו זרים להם. קצת שיחות באנגלית עילגת (הם לא לומדים בבתי ספר אנגלית אך החיים מלמדים אותם שכדאי להם לדעת אנגלית – זה סוג של הישרדות עבורם) – השתדלתי מאוד לשוחח, להבין מה מניע. הם לא מבינים את הרדיפה שלנו אחרי הקניות. הם לא מבינים את המורכבות שלנו. המושג "השמחה שבפשטות" הועצם אצלי בכל דרך ואופן. חיוך – אמיתי, ללא שיפוט, כוונה טהורה, נוכחות "as is" – אילו ועוד העצימו את המפגש שלי עם עצמי. מה גורם לנו למורכבות הזו? מהם הרעשים שאני כאדם ואנחנו כחברה בוחרים להניח בתוך חיינו ובעיקר – למה ? מה עומד מאחורי בחירתנו לסבך, לסבך, לסבך ?

בתוך תאילנד עברנו מספר מקומות. יכולנו לגמרי לחוש את השינוי באנרגיה של התאילנדים במקומות השונים. ככל שהמפגש שלהם עם התרבות המערבית גדול יותר (איזורי תיירות וקניות) – הם הופכים דומים לנו (סוחרים, ציניים, חסרי שלווה), ככל שהם קרובים לעצמם הם הרבה יותר שלווים ופשוטים. כנראה זה תהליך שגם האדם המערבי עבר איפה שהוא במהלך האבולוציה.

פשטות

שבועות שלמים הסתובבתי בגופיה, מכנסיים קצרים ונעלי אצבע. וואו. בלי איפור. בלי צבעים. בלי תחפושות. ככה פשוט. כמה שאני אוהבת את הפשטות. כמה הפשטות מתאימה לי. נראה לי שזוהי השתקפות מדוייקת של מערכת יחסים אופטימלית. פשטות. תודה בורא עולם.

עולם קטן

אנחנו מערכת סגורה. כתרבות מערבית אנחנו הולכים עד לשם למצוא את מה שאנו רגילים. כל התיירים אוכלים מקדולנדס. פיצה. מוזר. באנו עד כאן בשביל לשמר את מי שאנחנו. הם הפנימו זאת ופתחו אינסוף רשתות אמריקאיות ואירופאיות עד מצב שנכנסים למרכז שלהם ושוכחים לרגע שנמצאים בתאילנד. עולם קטן. הופך קצת רדוד ושטוח. כולנו הפכנו בובות של איזשהו דגם מוכתב – ככה מתלבשים, ככה אוכלים, ככה עושים – מחזיר אותי להתבוננות נוספת על סט ההתנהגויות שלי והבחירות שלי. תודה בורא עולם.

טוב לי פינוק

בחרתי לעשות שם מה שאני לא עושה בחיי היום יום שלי -מסז'ים, טיפולי רגליים, פינוקים אחרים, וכל מיני אחרים שבארץ השיגרה איננה מאפשרת לי. עשיתי זאת ברמה יום-יומית. מקסימום פינוק. טוב לי פינוק. תודה בורא עולם.

מזון רוחני

עדיין שימרתי שיגרה של מזון רוחני (ספרים), פעילות גופנית (הליכת בוקר באיים ומכון כושר במקומות שהיינו מרוחקים מהים) ושיגרה של מזון בריא. על האפשרות לדייק לתוך עצמי גם בתוך תנאים חיצוניים כל כך שונים – תודה בורא עולם.

חוזרת הביתה

והחזרה. וואו. תובנה אחרונה שקשורה לחזרה. מפגש חדש עם השיגרה מייצר מפגש חדש עם עצמי בצורה לגמרי עוצמתית. מה בחרתי שיהיה בתוך חיי. בעיקר למה עשיתי את הבחירות הללו. של החיים האילו. דבר אינו מובן מאליו. בוחרת להתבונן מחדש. שוב, מקום של שנה חדשה שמאפשר לדייק. למיין. לבחון. לבדוק. מה שחשוב ובונה ותורם – ישאר ויועצם. מה שמקטין אותי ואיננו מטיב עם מי שאני – לא יתפוס מקום (רגשי, פיזי, נפשי ורוחני). וואו. תודה בורא עולם.

 

אז אחרי אינסוף חפירות – החיים הם החיים, פשוטים ופרושים לפנינו, ביחרו סקרנות ושלווה, קחו תרמיל, קחו מקל ולכו, פשוט לכו לטייל 🙂

 

גלית יהב

מכינה ומתכוננת, מתכוונת ונכונה לצאת למסע אישי, פנימי וחיצוני, עם מיטב כליי, כפי שנרכשו במהלך השנים ועם נפשי ונשמתי ועם הדרכה אינסופית בכל מקום שאני נמצאת בו.
מאמנת אישית ובעלת חנות מתנות בנס ציונה בשם "נגיעות".