הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

ב"ה

כולנו, בהיותנו אנושיים, חווים תחושות של עלבון, כעס, רוגז, תחושת קיפוח, עצב, לעיתים דכדוך לא מוסבר.

תחושות אלה כל כך טבעיות לנו שהן הפכו לחלק בלתי נפרד מההווי שלנו, אנחנו לא מתארים את חיינו בלעדיהן.

נודה על האמת, שהן גם מקור לכל התסכולים שלנו, לתחושת האומללות, החוסר, לחשיבה השלילית, לאי ההגשמה ותחושת הפספוס.

לעיתים אף נוח לנו לחוות את תחושת הקורבנות, היא משרתת את תת המודע שלנו ו"מגינה" עלינו מפעולות מסוימות (שעלולות לאיים על בריאותנו הנפשית כל עוד אנחנו מחזיקים בחשיבה המסוימת הזאת), מכוונת את התנהגותנו לפי תסריט ידוע מראש.

לדוגמא, אם אני בטוחה שהוריי קיפחו אותי בילדותי, לא העניקו לי מספיק אהבה, תשומת לב, תמיכה, הכלה ודברים נוספים שלפי דעתי היו מגיעים לי ואותם לא קיבלתי במועד – אחוש כל חיי תחושת עלבון, כעס, קיפוח וערך עצמי נמוך. תחושה שחייבים לי משהו שנגזל ממני.

תחושות אלה ינווטו את חיי למסלול מסוים, להתנהגות מסוימת, בה אמנע מלהתקשר לאנשים מסוימים ולחילופין אתקשר לאנשים אחרים שמשרתים את הקורבניות שלי, אמנע מליזום ולהעז (מחשש לכישלון) וכן אתנהג מול אנשיי הקרובים באופן שישמר את התחושות השליליות.

 

תארו לעצמכם אושר

תארו לעצמכם חיים חופשיים ללא המחסומים שהצבנו לעצמנו במו ידינו, חיים בהם אין טעם בהאשמות ואשמים, אין טעם בכעס כי אין אף אחד שיכול להוציא אותנו מדעתנו,

חיים בהם אנחנו מאושרים בחלקנו ומוצאים את הסיפוק ואת האושר האמיתיים ללא שום קשר לגורמים חיצוניים.

חיי אוטופיה ריאליים וודאיים.

 

חיים כאלה אפשריים ונגישים והשגתם תלויה בשינוי מידי שנדרש לעשות בתודעתנו

 אני מדברת על מהות העולם ועל פילוסופיית החיים בלי שום קשר לדת.

תובנה זו מאוד עמוקה ולמראית עין ולתחילת הקריאה אינה מובנת, כך שכדאי לחזור ולקרוא מספר פעמים עד שההבנה תתרחש (אפילו ברמה האינטואיטיבית).

הזכרת ה' בקונספט זה אינה מחייבת אותנו לשינוי אורח חיים, שמירת מצוות או כל שינוי אחר שעלול לאיים על מציאותנו ולעורר אנטגוניזם.

תובנות אלה חשובות עבורנו כמו אוויר לנשימה. יש בכוחן לשנות את תודעתנו ולהפוך את חיינו לנכונים ופשוטים, לשחרר אותנו מהלחצים והחרדות לגורלנו, לנרמל את יחסנו עם עצמנו ועם סביבתנו ולהוביל אותנו לחיים של אושר וסיפוק אמיתיים.

 

העולם זה ה'

 

העולם בו אנו חיים מהווה חלק בלתי נפרד מה' האינסופי . מי שנרתע מהמושג יכול להשתמש בהגדרת הכוח העליון שיצר את כל העולמות או כל כינוי אחר שאתם מרגישים נוח איתו (הבריאה, יקום, מקור, יוניברס).

העולם הוא בלתי נפרד ברמה כזאת שלמעשה כל העולם כולו זה ה'.

כלומר, כל עולמנו על כל המגוון והניגודיות שבו, על כל ההיבטים החומריים והרוחניים שבו, כל החי, הדומם והצומח, למעשה מהווים ביטויים שונים של ה'.

אחזור על זה שוב כדי לדייק ולהדגיש – אין מציאות אחרת מלבד ה'.

המציאות כשלעצמה אינה תופסת מקום, היא לא נפרדת – היא חלק מה' וה' הוא המציאות.

איפה אנחנו בתוך זה?

כולנו, בתור בני אנוש, איננו מציאות נפרדת ממנו, איננו אינדיבידואלים בעלי רצונות ויכולות משל עצמנו. עולמנו אינו מקרי ומציאותינו וחיינו אינם הפקר.

אין שום מקריות אף לא בפרטים המזעריים וזותרים ביותר של עולמנו.

תובנה זו מהווה את ההיפך הגמור ממה שחונכנו עליו – במובן מסוים היא שוללת מאתנו את העצמאות (ברובד העמוק של המושג), את התכנונים, את ההאשמות, את התחושה שמגיע לי, את תחושת הקיפוח והקורבנות ולמעשה את כל התחושות השליליות יחד.

כל מה שאני, כל מה שקורה לי, כל האנשים שמקיפים אותי, כל המציאות שלי – הכל מהווה את ה' עצמו.

העולם מתוכנן ומדויק לפרטי פרטים בדיוק מטורף.

מטרת חיינו, התנהגותנו והתנהגות הסובבים אותנו בעלות מטרה מסוימת וצורך מסוים.

כל מה שקורה לנו בחיים, בני זוגנו, ילדנו, הורינו, עמיתינו לעבודה – הכל מיועד לתקן דבר מה באישיותנו, בנשמתנו.

הכל לטובתנו.

הכל ברמה רוחנית גבוהה ונסתר מעינינו והבנתנו בעולמנו הגשמי (המהווה עולם הכי נמוך בסדר העולמות).

כך, למעשה, אם חווינו תחושת קיפוח בילדותנו, זה נועד למען תיקון ושיפור אישיותנו.

זאת, דרך החוויה הבלתי אמצעית אותה נדרשנו לחוות על מנת להפנים את השיעור המסוים ולצמוח ממנו.

כך תחושת הקיפוח הופכת לשיעור חשוב שנועד להעניק לנו תובנה וניסיון בתחום על מנת להקפיץ אותנו לרמת הוויה גבוהה הרבה יותר, על מנת להעניק לנו כוחות להשפיע מניסיוננו על סביבתנו, לגמול חסדים (לעזור למי שצריך) ולהאיר לאחרים.

כל תפקידנו ומטרתנו האמיתית בעולם הזה הינה אהבת הזולת. זאת מטרת היקום.

למעשה, אנו צריכים להודות על ההתנסויות המדהימות המלמדות את נשמתנו, על ילדינו ובני זוגנו, על הבוס בעבודה ועל השכנה המעצבנת שהגיעו לעולמינו באופן מתוכנן ביותר כדי להפוך אותנו לאנשים סבלניים ומכילים יותר, שמקבלים את הזולת ללא שום תנאי.

חייבים להבין, שכל אתגר שאנו חווים בחיינו הוא למעשה ביטוי אחר של ה' שמסייע לנו להשתדרג בדיוק במקום בו נדרש השיפור לצורך עבודתנו בהמשך החיים.

כך שאין יותר צורך לכעוס ולהתעצבן, לצפות ולהתאכזב, לחוש אומללים, לחשוב שמדובר ברוע הגורל. אין יותר משמעות לתחושות השליליות. כל מה שקורה במציאות חיינו מהווה תיקון מדויק של עצמנו.

תובנה זו מקלה עלינו ומשחררת אותנו מהעול שהעמסנו על עצמנו (לרוב מעל לכוחותינו), מהלחץ, מהחרדה הקיומית, מעניקה לנו בטחון בהמשך חיינו, בפרנסתנו, ביעוד שלנו.

תובנה זו פותחת בפנינו את הדרך לאושר האמיתי, לקבלת החיים כפי שהם תוכננו עבורנו ולטובתנו.

 

כל זאת, על מנת שנאיר ונהפוך את העולם הסובב אותנו לעולם טוב יותר.

אלונה קוטליאר

אני מייעצת להורים במצבי הורות מאתגרת.
במצבים שבהם הם איבדו תקווה וההורות שלהם נראית להם אבודה.
אני מכירה יותר מכל אחד אחר התנהגויות מאתגרות של ילדים.

צמחתי והתמקצעתי מתוך הקושי עם שלושת ילדיי ה- ADHD. אני מבינה לליבם של הורים מיואשים שעולמם חרב.

במהלך שנות ההורות גיבשתי כלים יעילים לצמיחה מתוך הקושי ההורי, כלים להעצמה, כלים לתקווה ולהחזרת השליטה לידי ההורים.

בהשכלתי הפורמלית אני בוגרת פסיכולוגיה וניהול באוניברסיטה הפתוחה ולימודי יעוץ משפחתי והדרכת הורים בשיטת מיכל דליות במכללת לוינסקי.

בהשכלתי הלא פורמלית אני תולעת ספרים, מאמרים ומחקרים בתחום ההורות וחינוך הילדים, העצמה אישית ורואה בעיסוקי שליחות וייעוד.