הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

לפני כחודש פנתה אלי מכרה לעבודה, ושאלה בתמימות "למה את ואחותך לא מצטרפות לדיאטה של אמא שלך?".

ואז היא קראה לי 'דבה'

מאז שאני זוכרת את עצמי כל העיסוק שלי היה מה מותר לאכול מבחינת התפריט, מה כדאי שאני אפחית? צלחתי הרבה דיאטות, ירדתי 7 קילו, עליתי ואז שוב דיאטה ירדתי 12 קילו ושוב עליתי. פעם החלטתי לחזור לדיאטנית חדשה שהייתי אצלה במעקב, כשעליתי חצי קילו, היא החליטה לכנות אותי "דבה". כנערה בת 17 שעומדת חנוקת דמעות על המשקל הבנתי שדי! ,יכול שצולקתי ממנה אישית או שבאמת נשבר לי ולא רציתי לקחת חלק מהחברה הזאת ששופטת אותי בגלל מראה ומשקל ולא בגלל האופי והאישיות שלי, הבנתי שאני לוקחת הפסקה ענקית מהעולם הזה של דיאטות ושאני מתרכזת בלימודים ובתחביבים שלי.

תמיד כולם עסוקים בשאלה- למה אני מלאה? ולמה אני לא מצטרפת לדיאטות או מתחילה כושר? במקום להתעסק בציונים שלי או אם אני עומדת בקצב של הבגרויות המתישות, כל מה שאנשים חיפשו היה לבקר ולשפוט אותי בגלל שלא הייתי מידה 36 במכנסיים. 

מחוסנת מהשאלות המכאיבות?

גם בתקופת הצבא ניסיתי פה ושם קצת דיאטות, גם לאחר שהשתחררתי היו כמה נסיונות לרדת במשקל. אני יכולה להגיד לכם שהרבה יותר כיף לי בלי הנסיונות הכושלים הללו, אני סופסוף מאושרת אחרי שהרפתי מכל העניין הזה. הבנתי שזה מה שיש ושאני יכולה לקבל את זה ולנסות לחיות עם זה בשלום (כמובן שגם לי יש ימים טובים ורעים). החלטתי להתמקד בדברים שאני אוהבת-  התחלתי לעשות כושר, ובמיוחד לחיות כל יום כהרפתקה.

כאשר נתקלתי בשאלה "למה את לא עושה דיאטה כמו אמא?" לא הרגשתי כעס או עלבון, כי בכל זאת יש לי ניסיון של שנים, אז אני כבר מחוסנת "מהמחלה". קבלו וידוי קטן-  מול אותה שאלה לפני כמה שנים טובות הייתי מתפרצת עליה ושוטפת אותה. לשמחתי עברתי תהליך פנימי שמאפשר לי להגיב בחיוך אמיתי ולומר לה שלא בא לי להצטרף לדיאטה של אמא שלי, ושכרגע טוב לי עם מי שאני.

שאלה נוספת נזרקה לעברי –  "למה את לא מתאפרת לעבודה כמו אחותך שמאופרת ומתוקתתקת?" וכאן חברים, הגיע הקש ששבר את גב הגמל. לא יודעת למה ולפעמים זה אפילו קצת מדהים אותי שנעלבתי, אבל משום מה השאלה הזאת צרבה לי בלב. לקחתי נשימה והחלטתי לענות בכנות. החלטתי להגיע לעבודה לא מאופרת, כי לא רציתי, חם לי. לא היה לי כוח להתאפר ולהתחיל למרוח מייקאפ שגם ככה, בחום של הקיץ המדהים שלנו היה נמרח תוך שניה. באתי לעבודה בגישה שהיום אני באה לעבודה כמו שאני ואני אהיה יפה, (עד שהגיעה השאלה המחמיאה). באותו יום פשוט הייתי המומה מהיכולת של אנשים לבוא ולשאול אותי שאלות שאינם עניינם כלל.  כשהסתיים היום נזרקתי במיטה ונשאבתי לתקופה מהעבר. צצו פלאשבקים. החלטתי שאני לא אתן לשאלות האלו להרוס את התהליך שעברתי עם עצמי. כרגע בתקופה שאני נמצאת בה טוב לי, כיף לי, אז למה אני צריכה להתנצל על מי שאני? ולנסות להתאים לקריטריונים "מעוותים" של החברה?!

שקר גדול ופתאטי

להגיד שיש בי קבלה עצמית ואני אוהבת להיות מי שאני? לא!

לענות כן ולהגיד שאני אוהבת כל חלק שבי, יהיה שקר פתאטי וגדול ולכן אני יודעת אני לא מושלמת ועוד יותר גרוע אני אדם מאוד ביקורתי כלפי עצמי שזה מוסיף על כל הבעיות.

לא אוהבת להיות הבחורה הזו, בת 21, שנשפטת על פי מראה, רושם ראשוני או אם אני רווקה וכדומה.  תמיד קיבלתי את ההרגשה שאני צריכה לעמוד בקריטריונים מסוימים כדי להתקבל לחברה, לכן החלטתי שאני לא סופרת את דעותיהם של נשמות טובות למיניהן והחלטתי שאני עושה מה שאני אוהבת, נכון יש ימים שזה ממש מתסכל אותי ויש ימים  שזה אפילו לא מזיז לי. העיקר שאני שמחה ומאושרת.

מציגה את הצד שלי בעניין כדי להזכיר לאנשים ששואלים ומעירים שמנסים להגיע ממקום טוב, להבין שלפעמים הם עושים יותר נזק מאשר תועלת. בעודי כותבת את הפוסט חשבתי שאני אחייך ואנצח אותם, אבל כמה דמעות הצליחו לזלוג על לחיי ואין מאושרת ממני לשתף אתכם בזה. מבחינתי זה אומר ששחררתי את זה ובאמת הצלחתי לעשות סגירת מעגל עם הנערה המצולקת בנפשי. ואולי תתפלאו לשמוע שבנוסף לשאלות שנשאלתי הספיקו עוד שני אנשים אחרים להעיר לי על המשקל שלי, ותאמת שבכלל לא יחסתי אליהן חשיבות, מבחינתי הן רעש לבן. מזכירה לכם וגם לעצמי שאין מה להתרגש מהערות של אנשים, צאו תחיו כמו שאתם ללא חשש ומגננות של מה יאמרו או יחשבו עליי, תאהבו את עצמכם והכי חשוב תהיו בטוחים שאתם אוהבים את מי שאתם!

בהצלחה 🙂

 

ירדן אייזיק

ירדן אייזיק (20) ראשונה לדעת איזה שיר מתנגן, מכירה את כל מילות השירים וחובבתסוגים שונים של מוזיקה כמו: אינדי, פופ, רוק, פסיכדלי, ישראלי, דיסקו, סבנטיז, קלאסיקות.חולמת להיות עורכת/מפיקה מוזיקלית.