הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

זה שכולם עושים את אותו הדבר, לא הופך את הדבר לנכון, כיפי או מתאים לי ואני מוכנה להיות יוצאת מהכלל בתמורה לחופש המחשבתי, ההתנהגותי ומכאן גם- הכלכלי שלי.
אז יש מצב שלא תאהבו את מה שיש לי לומר היום.

מתנה לחג- אתן קונות לילדים?

הנה שאלה שנתקלתי בה היום בפוסט בקבוצה שאני חברה בה בפייסבוק-
אתן קונות לילדים מתנות לחג? התגובות האוטומטיות היו:
ברור שקונים לילדים מתנות כי בבית תמיד חוגגים. ואפילו שואלים את הילדים מה הם היו רוצים ומאפשרים להם מספר אופציות לבחירה.
ואני שואלת- האם אי אפשר לחגוג בלי לקנות מתנות? מה למתנות ולחגיגה?

בשבילי חגים הם תקופה נפלאה ואהובה. הזדמנות נהדרת לבלות עם חברים ומשפחה. חופש מהעבודה, בילוי בחברת אהוביי, אוכל, שתיה, מוסיקה טובה וצחוקים, הרבה צחוקים. זו חגיגה בעיני. אני קונה מתנה אחת למי שמארח אותי (אם אני מתארחת כמובן) וגם היא מתנה שפויה ולא גרנדיוזית כזאת שצריכה לעמוד בתחרות מול המתנות של המתארחים האחרים.

נאה דורש נאה מקיים

אין לי גם שום ציפייה או רצון לקבל מתנות מאחרים בחגים. באמת שלא. זו לא סתם אמירה (למרות שאני חצי פולניה). החיים מלאים בהזדמנויות לחלק ולקבל מתנות. בעצם, ההוצאה הכספית על מתנות היא הוצאה גדולה וכבדה בתוך התקציב של כל משפחה. מספיק שניקח בחשבון אירועים משמחים גדולים וימי הולדת של כל בני המשפחה הגרעינית והמורחבת והרי לכם מאות עד אלפי שקלים שאנחנו מוציאים בכל שנה.
אני מדמיינת סצנה בסרט קומי בה נפגשים כל המשפחה לארוחת החג והנה מתחיל לו הטקס של החלפת המתנות. הבת נותנת לאמא שנותנת לבת שנותנת לגיסה שנותנת לאחות שנותנת לסבתא שנותנת לאמא ומן מעגל אינסופי כזה של מתנות שמחליפות ידיים מתחולל וגורם לי לצחוק ולתהות- לא יותר פשוט שכל אחת תשאיר את המתנות שהיא קנתה לעצמה? זה הרי בסוף אותו הדבר לא?
אז נכון, בהתחלה אולי פרצופים קצת יתעקמו.
אז מה?

אכלו ושתו כי מחר נמות

תמיד, בכל חג ללא יוצא מן הכלל זה חוזר על עצמו, השולחן מלא בכמויות של אוכל שאף אחד לא מסוגל לאכול ולעכל. תמיד הדאגה המעיקה הזאת שמא חלילה לא יהיה מספיק ואוי ואבוי אם מישהו אלוהים ישמור יבקש עוד מנה. מצטערת, זה בחיים עוד לא קרה! הרי תמיד בשלב די מוקדם (בערך אחרי המרק והמנה הראשונה) כול האורחים יושבים על הכיסאות במין תנוחה כזאת של עוד ביס ממשהו והם נוזלים על הרצפה אז תביאו מכשיר החייאה.
אז בחייכן, כשאתן יוצאות לקניות (או עושות אותן בפיג'מה מהספה) לקראת החג, שימו לעצמכן ברקס, ותיזכרו בכמות האוכל שזרקתם בערב החג הקודם. מבחינתי אוכל שנזרק כואב לא רק בכיס אלא גם בלב.
אה, ותעשו טובה, תתרמו משהו לאלה שאין להם ולא יהיה להם שולחן מלא בכל טוב.

ובכל זאת מילה על ניקיונות

יש שאומרים: פסח זה עונש ולא חג!
אם הניקיונות של פסח באמת כל כך חשובים לכן, ואת זה רק אתן יודעות לומר אז דברו עם עצמכן רגע, למי זה באמת חשוב? לכן או למי שמסתכל עליכן? אבל אם בכל זאת אתן באמת – באמת רוצות שהבית יתוקתק לקראת החג, עשו אחד מהדברים הבאים:

  •  שלמו לבעל מקצוע שיעשה את זה במקומכם – זה צריך להיות מתוכנן וחלק מתקציב ההוצאות שלכן.
  •  שימו מוסיקה טובה ותעשו את זה בעצמכן ותפסיקו להתלונן על זה כי זה מה שאתן בחרתן לעשות ואף אחד לא הכריח אתכן.

וחוץ מזה, חיים רק פעם אחת, ולפעמים זה ממש קצר אז לעולם אל תעשו דברים שמרגישים לכן כמו עונש.

שיהיו לנו חגים שמחים 🙂

מיכל נחום אפנג'ר

נשואה באושר לליאור ואמא של בן ואיתי המדהימים.
יועצת פנסיונית בבנק, בוגרת קורס אימון אישי, מתנדבת בעמותת פעמונים שעוסקת בליווי משפחות לחיים כלכליים מאוזנים ואחראיים.
מאמינה בצורך שלנו כבני אדם לשאוף למעלה כל הזמן, ללמוד ולצמוח הן כלכלית והן מנטלית, רגשית ורוחנית.
חולמת להעביר את הידע שלי בנושא התנהלות כלכלית נכונה ומנצחת לכמה שיותר נשים. אני מאמינה שהבית, המשפחה הם העסק שלנו וכולנו מנכ"ליות :)ושהתנהלות כלכלית נכונה ומנצחת היא כזו שמאפשרת לנו ליהנות בהווה וגם לדאוג לעתיד.
בעלת "המנכ"לית"- הבית שלך, המשפחה שלך-העסק שלך.
אימון וליווי נשים לצמיחה כלכלית והגשמת חלומות.