הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

את התקף החרדה הראשון שלי חוויתי לפני שש שנים.

באותו יום חזרתי ממשמרת במד״א אחרי הפסקה, כן כן אני נהגת אמבולנס כבר ארבע שנים וחובשת רפואת חרום כבר עשרים שנה.

הרומן שלי עם מד״א התחיל כבר כשהייתי ילדה, בעצם כבר שנולדתי. סבא שלי ז״ל עבד במד״א עשרים ושתיים שנה. בתור ילדה זכיתי לראות אותו מטפל באנשים ולנסוע איתו באמבולנס.

למדתי ממנו על ערך הנתינה ועד היום אני שומעת על החיים שהציל על הלידות שיילד ועל האכפתיות ועל כמה שתמיד דאג שהאמבולנס שלו יהיה נקי ומסודר עבור החולים.

rakefet

את סבא שלי איבדתי כשהייתי בת עשר, הוא סיים משמרת במד״א והיה בדרכו חזרה מבית החולים הביתה רק שבדרך דווח על תאונה, הוא החליט לצאת למקרה הזה למרות שכבר לא היה במשמרת, כי כזה הוא היה.

הוא הגיע לשם ביחד עם הנהג שהחליף אותו במשמרת ויצא לפניו לכיוון בית החולים. באותו היום ירד גשם חזק מאוד, שנים לא ירד גשם כזה בישראל. לבית חולים סבא שלי לא הגיע. סמיטריילר שלא ראה ולא שמע אותו נכנס בו והרג אותו במקום.

כל פעם ששמעתי אמבולנס בכיתי

שנים אחר כך היה לי קשה לשמוע אמבולנסים ובכל פעם ששמעתי או ראיתי אמבולנס בכיתי.
בגיל 15 לא היה לי ספק שאלך להתנדב במד"א למרות הקושי. את הצעדים הראשונים שלי במד"א עשיתי בתחנה בה עבד והייתי מוקפת בחברים שלו לעבודה שמאוד העריכו אותו. לאחר ההחייאה הראשונה שעשיתי למישהו, חבר של סבא שלי שהיה איתי אמר לי בדמעות שהוא בטוח שהוא צופה בי מלמעלה וגאה בי, זה היה האישור עבורי ששם מקומי.

לאחר כמה שנים של הפסקה, רציתי לחזור להתנדב ולא הצלחתי. אתם יודעים, משפחה, ילדים, עבודה וכו… אבל כשחזרתי מאפריקה היה ברור לי שאחד הדברים שאני הולכת לעשות עבור עצמי הוא לחזור להתנדב ומה שבטוח הפעם בתור נהגת.

סופסוף קוראים לילד בשמו: התקף חרדה

הלכתי לישון בידיעה שאני חוזרת לשטח והתרגשתי לקראת המשמרת. כשהתעוררתי בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר למשמרת השנייה שלי מזה חמש שנים הרגשתי שמשהו לא בסדר. פעם ראשונה בחיי שהרגשתי שאני עומדת לאבד הכרה וזה גרם לי להילחץ.
פינו אותי לבית חולים ועשו את כל הבדיקות שהיו צריכים אבל אף אחד לא קרא לילד בשמו: התקף חרדה. בתי חולים לא עושים זאת, אולי כדי לא לפטור את המטופל מבדיקה יסודית.

חבר פראמדיק בכיר במדא הודיע לי כי התחושות הקשות שהרגשתי היו התקף חרדה.  מעולם לא נתקלתי בהתקף חרדה, לפחות לא ידעתי ולא הכרתי והוא פתח אצלי דלת למסע מרתק.
בהתחלה זה תסכל אותי ולא הבנתי למה זה קרה לי ? למה זה מגיע לי וכו …

ההתקף הזה ועוד שנים אחריו הובילו אותי להתבוננות פנימית, גרמו לי להבין שמשהו בחיי חייב להשתנות. הבנתי שמשהו בחיי חייב להשתנות וכך עשיתי, החלטתי להיפרד מהדברים שמעכבים אותי בחיי כמו תבניות חשיבה, אנשים, סביבת מגורים. אפילו החלטתי שאני לא רוצה להיות שכירה יותר ויצאתי לדרך חדשה.

זוהי נקודת מפנה בחיי שהובילה אותי לעשות את מה שאני מאמינה בו: לעזור למי שסובל מחרדות, התקפי חרדה גם אם זה על רקע פוסט טראומה.

רקפת

 

רקפת מיבר

מדריכת מדיטציה ומאמנת אישית ומתוך משבר שחוויתי לפני חמש שנים ושינוי ענק שעשיתי בחיי, לימודים שלמדתי, פיתחתי את שיטת ״ האומץ לעצב את מעגלי החיים שלך ״