הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

בשנות התשעים היא היתה רק בת 21 עם נפש של אמנית שמחכה לפרוץ. הפתיחות והסקרנות שלה הובילו אותה בעקבות בן הזוג שלה אל תוך כת. לאנשים מבחוץ זה אולי אפילו נראה נחמד בזמנו – מה רע בקבוצה של גברים ונשים ששרים ורוקדים בהתלהבות ובשמחה? אבל מה שנראה בהתחלה כמשהו בלתי מזיק יכול להסתיים במוות או בנזק פיזי ונפשי ובפוסט־טראומה לכל החיים.

רוחמה גמרמן סובלת מלקות ראיה קשה, נשואה בשנית לבן זוגה אולג וחיה בירושלים. מציירת, כותבת שירים ומחזות, מביימת כותבת מוזיקה ומלחינה. את ההצגה האוטוביוגרפית “להחביא את החיים”, שמבוססת על השנים שבהן חיה בקהילה הסגורה, ביימה בעצמה. בין היתר, היא גם מרצה על סיפור החיים שלה.

ההצלחה של הסדרה "הרמון" המתארת את סיפור הכת של גואל רצון, אפשרה לכולנו הצצה לתוך עולם רוחני המעוות את הכוונה המקורית של כל הלכי דת או זרם רוחני. שאלתי את עצמי המון שאלות בזמן שצפיתי בסידרה. המפגש הוירטואלי עם רוחמה אפשר לי לשאול אותה ישירות כמה שאלות שעלו לי.

אז איך הגעת, מרדנית ואמנית, למצב שבו את לכודה ככה?

הייתי בתקופה שבה התחלתי לשאול את עצמי כל מיני שאלות קיומיות. בן הזוג שלי אז, הציע להפגש עם המורה שלו לאסטרולוגיה.

ישבנו אצלו לבד, והיה מאוד מעניין. הוא דיבר על הספר שלו, שכתב באותם ימים. הסיפור של אלוהים, כפי שהוא רואה אותו.

היינו נוסעים במיוחד מרמת גן לירושלים כדי לפגוש אותו, עד שהחלטנו אחרי שנה לעבור לירושלים כדי להיות קרובים אליו. עברנו לדירה עם עוד שני גברים.

רק כשנכנסנו לגור בקהילה בירושלים הבנו שיש עוד תלמידים כמונו, ואז גם התחיל פיקוח על מה שאנחנו קוראים, על מה שאנחנו עושים, על מה שאנחנו קונים. בכל פעם היו עוד ועוד שלבים של הוראות, בדרך כלל באנגלית, כי זו השפה שיונתן דיבר. עם השנים הוא השתפר בעברית, אבל את השיעורים שלו העביר בדרך כלל באנגלית.

בהתחלה זה נראה לי מוזר, לקבל הוראות מדויקות מה ללבוש ומה לקנות, אבל איכשהו קיבלתי את זה. סמכתי על זה שיונתן הוא מורה לאסטרולוגיה, הוא נראה לי מאוד משכיל, היה תמיד מאוד מנומס, עשה רושם ראשוני מצוין. בדיעבד, זה אחד הדברים שמאפיינים מנהיגים של קהילות סגורות, הם נותנים הפגזה של אהבה. נותנים לך את התחושה שאת רצויה, מתייחסים אלייך יפה. זה עושה משהו לבן אדם.

ראית את הסדרה "הרמון"? בטח שמעת על זה, איך הרגשת בקשר לזה?

לא צפיתי בסדרה 'ההרמון' כי לא רציתי להיחשף לטריגרים מיותרים. זה כל כך שונה ממה שאנשים רגילים בחיי היום יום שלהם שקשה להם להבין, ולא פעם התגובה היא ממקום של האשמת האישה (או הגבר) שהיו או נמצאים בכתות.

אז מה בעצם אנחנו לא מבינים?

שאף אחת או אחד לא בוחרים מרצונם החופשי להיות במקום כזה ובמצב כזה. מה שאישה או גבר בוחרים זה רעיון יפה כלשהו שמוצג בפניהם ושאינו מזיק. את מה שבאמת מתרחש בתוך הכתות מנהיגי הכתות מסתירים היטב.

ישנה מערכת חוקים מאוד נוקשה שאותה קובע המנהיג ויש הפחדות ועונשים. בכל הכתות יש פגיעה כלכלית. לוקחים לאדם את כספו או דורשים ממנו לתת סכומי עתק ופגיעה נפשית אבל סוגי הפגיעה האחרים יכולים להיות פגיעה פיזית ו/או מינית, שלילת חירויות ואפילו להגיע לרמת אכזריות של עינויים או מוות.

זה דומה לאישה שהכירה מישהו ואהבה אותו והיה להם טוב ביחד ואז כשהם התחתנו הוא החל להכות אותה. היא לא בחרה לחטוף מכות. לא תמיד אישה מוכה יכולה לברוח, במיוחד כשיש סכנה לחייה או לחיי הילדים . ככה זה גם בהקשר של הכתות.

בטח היו המון רגעים קשים ומשבריים, יכולה לספר לי קצת?

מנהיג הכת קבע חוקים. לפקודות שלו הוא קרא 'הוראות'. יש לי שלוש מחברות מהתקופה ההיא שנקראות 'מחברות ההוראות', שם יש תיעוד של פקודות כאלה כולל תאריכים. מי שלא ציית קיבל במקרה הקל דרישה לכתוב 'בקשת סליחה' או שהייתה השפלה פומבית שנועדה 'בלעדית' לנשים.

נאלצתי להלשין על חברות שלי שהיו איתי בשבי למרות שלא רציתי והתייסרתי על כך.

מה זאת אומרת להלשין?

לכל אחד הייתה החובה 'להלשין' – כלומר לדווח למנהיג הכת או לאשתו כשהפרו פקודות מפורשות של מנהיג הכת או חרגו מהחוקים שהוא קבע לגבי כל היבט של חיי היום יום. למשל במהלך היום אסור היה לדבר אחד עם השני וחיינו בדממה מוחלטת כל אחד לעצמו, למעט מקרים חריגים לא היו דיבורים, גם ליד שולחן שבת או בזמן חג. בני זוג נשואים יכלו לשוחח בפרטיות, אבל היו נושאים אסורים לשיחה גם בין בני זוג. אם בן הזוג שלי (אז) חרג מהנושאים המותרים בשיחה בינינו הייתי אמורה לספר על זה למנהיג הכת, כי אם הוא יגלה ממילא יהיה לי רע יותר אם לא אמרתי.

אלו הם חיים בחוסר וודאות. את לא יכולה לדעת מי ילשין עלייך ומה תהיה התוצאה של זה.

יש לי מחברות עם החוקים של הכת בהם מבחר ציטוטים הן ממחברות ההוראות והן מהיומנים. שגם הם לא משקפים את מה שבאמת הרגשתי כי היו פקודות גם לגבי מה מותר לכתוב ביומן.

"היא צריכה להבין שהמוח שלה יותר מדיי מסובך ושהיא צריכה לוותר על זה (To surrender) וויתור עם צייתנות. היא לא הבעלים של המוח שלה"

הפקודה הזאת ניתנה ב 16.3.98 והיא מתייחסת לדברים שמנהיג הכת דרש ממני להגיד לחברה שלי ואחרי זמן גרם לה למות באופן נוראי. בעיניי המשפט הזה מראה, אולי יותר מהכל, עד כמה מנהיג הכת שולט בחברי הכת. אם היא לא הבעלים של המוח שלה, אז מנהיג הכת הוא 'הבעלים' של המוח הזה – והוא זה שהחליט שהיא לא תקבל טיפול למחלת הסרטן והיא מתה בכאבים ויסורים כי הוא לא הסכים שתיקח משככי כאבים. הקראתי את העדות שלי בוועדת חוקה בכנסת בדיון על נושא הכתות.

היה איזה רגע שויתרת?

כן. כשנכנעתי לפקודות שלו מתוך האימה לעבור סבל. כשנאלצתי להלשין על חברות שלי שהיו איתי בשבי למרות שלא רציתי והתייסרתי על כך וכשעברתי פגיעה מינית מבן הזוג, בעידוד מנהיג הכת, שלא נלחמתי איתו וקפאתי. היו גם פעמים שכן נלחמתי בו פיזית ועצרתי אותו.

כשנכנעתי לפקודות.

מה היית מייעצת למשפחה של מישהו שנמצא תחת השפעה של כת?

לפעמים כשזה עוד בשלב מאוד התחלתי עדיין עוד אפשר להציל את מי שבשבי הכת, אבל בדרך כלל כשהורים מבינים במה מדובר זה כבר מאוחר מדיי. מנהיגי כתות מעבירים את האדם סוג של תהליך היפנוטי. לפעמים חום אנושי של המשפחה יכול להיות הדבר שיעזור לאדם להשתחרר מהשליטה ההיפנוטית של מנהיג הכת. הידיעה שיש אופציה שאליה אפשר לברוח – תאפשר את הבריחה הממשית מהכת. חשוב גם לזכור שבמידה ויברחו – רוב הסיכויים שהם יהיו חסרי כל ואולי גם עם חובות בבנק.

את המילים הבאות כתבתי להורים כששרפתי את הציורים שלי בהוראת מנהיג הכת.

Jaya

אבא ואמא,

ואני הולכת להקריב עבורכם את שהיה האישי ביותר (במושגים קרמיים) את הציורים "שלי". שעות על שעות של עבודה ומאמץ יילכו לאש הגדולה, שלכם הו אבא ואמא. אני יודעת שאם העולם הקרמי יידע, העולם הקרמי יחשוב שהשתגעתי, שאני בכת ושצריך "להציל" אותי משם במהירות…

אז איך עזבת אחרי 12 שנים כאלה?

כשבן הזוג שלי אז היה נחוש לעזוב, והתנאים הכלכליים אפשרו לנו לעשות זאת. למרות שנאמר לנו שאנחנו הולכים לגיהנום, פשוט עזבנו.

מה היית יכולה לעשות אחרת?

אני חושבת שבנסיבות שהיו לי לא הייתה לי דרך לברוח בשלב ההתחלתי. כי הייתי כלואה פיזית בהתחלה. אבל בשלב שמנהיג הכת שלח אותי ללמוד רפואה משלימה הייתי יכולה אולי לשתף את אחת הנשים שלמדו איתי, וולבקש שתעזור לי לברוח משם, אבל הייתי כל כך מפוחדת שלא העזתי לעשות זאת.

מה למדת מהמסע הזה?

שאפשר לקחת לי את הגוף אבל אי אפשר לקחת לי את הנפש. הייתי לאורך 12 שנים מרדנית, הפרתי פקודות, ספגתי עונשים ועברתי עינויי גוף ונפש – אבל הוא לא הצליח לשבור אותי. את האישיות, האופי, הוא לא הצליח לקחת לי. שאפשר לא להישבר אפילו במצבים הכי קשים ושמהמקום הכי כואב וקשה אפשר לצמוח.

עקבו אחרי

מזי סולומון

מקימת האתר פרובינציה, סקרנית, חובבת מוזיקה ושטויות.
נשואה לאחד גבוה ומגדלת 2 בנים ובן. בדרך כלל מרוצה מהם.
אוהבת לכתוב, לפטפט ולהוביל אנשים להיות יותר טובים לעצמם ולאחרים, אם בא להם.
מומחית באסטרטגית תוכן ומאמינה שאנשים עושים עסקים עם אנשים שהם מתחברים אליהם.
מקיימת פגישות פיצוח חד פעמיות שמאפשרות לראות את הנתיב האישי שלכם יותר ברור. אני שיניתי את חיי לחלוטין בחיפוש אחר אושר שמחה ואהבה ומשימת חיי היא לעזור לאחרים לעשות את השינוי שהם צריכים כדי להיות מאושרים.
אני מתלהבת, אופטימית ובעלת קול פנימי שהיא חתכת נודניקית שאין לתאר (:
עקבו אחרי