הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

*** הפוסט הזה נכתב לפני כמה שנים. מאז לימדתי אותם לבדוק הכל בגוגל, להתקשר כדי לוודא כדי שלא יעבדו עליהם. גם לא אני.

בימים של בקשות סליחה וחשבון נפש, אני רוצה לפנות אל ילדיי ולבקש מהם סליחה על ששיקרתי, שסילפתי, שעיקמתי, שצחקתי עליהם ושהמצאתי סיפורים רק בשביל שיניחו לי קצת. יש לי תירוצים טובים לכך שלא שימשתי דוגמא טובה לילדיי: הייתי עייפה, הייתי עצבנית, הייתי רעבה, במחזור, לא רציתי לבאס אותם או שחשבתי שהם לא יכולים להתמודד עם האמת או שאני לא יכולתי להתמודד איתה.

להלן רשימה חלקית של הדברים ה"לא מדוייקים" שאמרתי לילדי או לילדים אחרים.
אז סליחה. סליחה. ושוב סליחה.

סליחה ששכחתי שיש מישהו בעונש

על ששיקרתי כשאמרתי שהקשקוש החום שהראית לי שעשית בגואש כל כך יפה ומושלם.

כשאכלתי ביס מהשוקולד ולקחתי לק מהגלידה כשנתת לי רק להחזיק לרגע כשהלכת עם אבא לעשות פיפי.

על שאמרתי אהה, כן ועשיתי את עצמי מקשיבה עד שאמרת משהו מעניין.

על ששלחתי אותך לחדר לחמש דקות ורק אחרי 7 ומשהו דקות אמרתי שאפשר לצאת ולבקש סליחה כי נהניתי מהשקט ושכחתי שיש מישהו בעונש.

על שאכלתי את החטיף צ׳יפס האחרון כשהתחשק לי משהו מלוח באמצע הלילה.

על שצחקתי על הטעויות שלך כשרק למדת לדבר, כי זה כל כך חמוד שאמרת אנש במקום איש, ביצות, בוצק, נרים של חנוכה ועוד.

על שהייתי משועשעת כשרבתם נורא בגלל שמישהו נשם על מישהו.

על שאני מפעילה מניפולציות זולות כדי לגרום לכם לעשות דברים “אני לא מוכנה לקלח אותך, אז אל תלך למקלחת עכשיו כי אין שום סיכוי שאני חופפת לך.”

על שעשיתי תרגילים של פולניה: "בסדר. בסדר. אז אל תסדר. החדר שלך יהיה מבולגן ולא נעים… אבל מה אכפת לי, אני לא צריכה לישון בבלאגן הזה."

סליחה שאמרתי שסגור עכשיו בג'ימבורי כי לא היה לי כח לזה

על שאמרתי "כן" כששאלתם אם אני עובדת כשבעצם רק הייתי בפייסבוק.

על זה שכשהשתטחת על הרצפה במטבח כי רצית מילקי, עשיתי צעד גדול מעליך וגיחכתי "אתה ילד שלישי, זה לא עובד עלי ההצגות האלה"

על שאמרתי לפעמים לילדים מעצבנים שביקשו לבוא שיש לנו תכניות למרות שלא היו לנו שום תכניות.

על שעבדתי עליכם כשלא ידעתם לקרוא, ואמרתי לכם שכתוב בשלט שעכשיו סגור בג’ימבורי, או בחנות צעצועים.

על ששאלתי אם צריך אמבולנס כשאתם בוכים בגלל איזו שריטה קטנה ומבקשים פלסטר.

על שסיפרתי לכם שהעכביש/ הדבורה/ הציפור שמסתובבים בבית וממלאים אתכם חרדה פשוט הלך לאיבוד והוא מחפש את אמא שלו…

על שאמרתי שאם תאכלו הרבה ממתקים תכאב לכם הבטן.

סליחה שסיפרתי לכם שפיית השיניים פשוט עדיין לא קיבלה את המייל

על שאני אומרת שאולי נקנה מחר ואני מקווה שעד מחר תשכחו שרציתם את השטות הזו שראיתם אצל חבר.

על שאני אומרת "חבל" שהתקלקל הצעצוע המרעיש ועושה עצמי מנסה לתקן או להחליף סוללה.

על ששיקרתי לכם כשאמרתי שבחרתם מעולה את הבגדים למרות שזה שילוב מזעזע של חולצה ירוקה שקטנה עליך עם מכנסיים חומים.

על שאמרתי לכם שהדג שוחה לו על הצד כי פשוט יותר נוח לו ככה.

על שאמרתי לכם נגמרו העוגיות / שוקולד / גלידה למרות שלא נגמר, כי אני רציתי לאכול אותם או כי לא רציתי שאתם תאכלו.

על שאמרתי שפיית השיניים לא עובדת בשבת או לא הגיבה למיילים שלי כדי לקבל ארכה לקניית מתנה הולמת לאין-שן.

עכשיו כשהילדים בוגרים מספיק כדי לקרוא את השלטים ברחוב וגם לקרוא אותי ולחפש בגוגל, אני מצטערת שנסגר חלון ההזדמנויות בו אני מצליחה להתאים את המציאות לצרכים שלי ולספר להם את הסיפורים שאני רוצה.
הם מזמן הפסיקו לשאול "באמת אמא?" ואפילו כבר לא נותנים לי את המבט הזה שאומר "נראה לי שאת מנסה לעבוד עלי, גיברת".

רשימה זו תשמיד את עצמה בצאת יום כיפור או כשהמכוניות יפריעו לילדים לרכוב על האופניים שלהם בכביש, מה שיגיע קודם.

עקבו אחרי

מזי סולומון

מקימת האתר פרובינציה, סקרנית, חובבת מוזיקה ושטויות.
נשואה לאחד גבוה ומגדלת 2 בנים ובן. בדרך כלל מרוצה מהם.
אוהבת לכתוב, לפטפט ולהוביל אנשים להיות יותר טובים לעצמם ולאחרים, אם בא להם.
מומחית באסטרטגית תוכן ומאמינה שאנשים עושים עסקים עם אנשים שהם מתחברים אליהם.
מקיימת פגישות פיצוח חד פעמיות שמאפשרות לראות את הנתיב האישי שלכם יותר ברור. אני שיניתי את חיי לחלוטין בחיפוש אחר אושר שמחה ואהבה ומשימת חיי היא לעזור לאחרים לעשות את השינוי שהם צריכים כדי להיות מאושרים.
אני מתלהבת, אופטימית ובעלת קול פנימי שהיא חתכת נודניקית שאין לתאר (:
עקבו אחרי