הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

לפני שנחליט כיצד לנהוג עם הילדים שלנו בנושא המסכים – עלינו לברר עם עצמנו בכנות את עמדתנו לגבי השימוש שלנו במסכים.

רוב האנשים תופסים את המסכים, את השימוש ברשתות החברתיות כסוג של מנוחה.

למעשה זו טעות גמורה, כי ברגע שאנחנו חוזרים הביתה מהעבודה עייפים וטרודים, פותחים את המחשב או הנייד על מנת לאוורר את הראש – מתרחש בדיוק תהליך הפוך.

לא רק שאנחנו לא נחים אלא נוצר בנו עומס יתר ויזואלי. המוח שלנו בנוי באופן כזה שככל שכמות המידע המגיעה אליו גדולה יותר – ככה המידע שנקלט בסופו של דבר קטן יותר.

המידע שנקלט נשאר רק בזיכרון לטווח הקצר וכך שאנחנו לא רק מעמיסים עומס יתר על המוח שלנו, אלא גם מחבלים ביכולת הזיכרון לטווח הארוך בפרט וחווים ירידה אינטלקטואלית באופן כללי המקשה עלינו לעבד מידע באופן יסודי ומעמיק (במסגרת לימודית). נפגעת יכולת היצירתיות, יכולת הדמיון הטבעית שמופעלת כשקוראים ספר.

אם אנחנו ההורים מיד כשמגיעים הביתה מתחברים למחשב, לנייד, נכנסים לפייסבוק, מצלמים סלפי – הילדים אוטומטית יחקו אותנו ובטוח שלא יעבירו את הזמן שלהם בקריאת ספרים מדעיים. גם הם יפתחו פרופילים בפייסבוק ויבזבזו בהם את כל היום.

כשאנחנו מנהלים קשרים חברתיים עם האנשים פנים מול פנים (משחקים, מטיילים וכו') – מעורבת בתהליך זה גם הפעילות הרגשית שלנו וגם הפעילות הפיזית.

המסכים משפיעים על מצב הרוח

כאשר אנחנו מתקשרים עם האנשים דרך הרשתות החברתיות ובמיוחד משחקים במשחקי מחשב –  אנחנו מופעלים רגשית, אבל לא פיזית.

מצב זה גורם לחוסר פורקן של הלחץ הפיזי המצטבר ובהמשך לרמת תוקפנות גבוהה שלא מוצאת שום ביטוי בפעילות מול מחשב, למצב רוח עצבני וחוסר סבלנות כלפי הסובבים.

ככל שנטבע עמוק יותר לתוך המציאות הווירטואלית – כך מצבנו הנפשי יהיה דכאוני יותר.

הסכנה בתקשורת וירטואלית היא הבריחה מהמציאות.

כשאנחנו  מתקשרים עם אנשים פנים מול פנים – אנחנו רואים את הרגשות שלהם, את התגובות שלהם למעשים ולמילים שלנו.

אולם, כשאנחנו מנהלים קשרים ברשתות החברתיות אנחנו מסירים מעצמנו את האחריות לתגובות האנשים.

נוצרת אצלנו תחושת שחרור, חופש פעולה להגיד מה שרוצים, להציג את עצמנו איך שרוצים, יש לנו אפשרות לטעות שלא תמיד קיימת בחיים האמתיים.

כך אדם שלא ממש תקשורתי בעולם האמיתי ימצא מפלט ברשת, כך גם אנשים שממש עסוקים בעבודה ולא נשאר להם זמן וכוח לניהול קשרים חברתיים אמתיים.

חשוב לזכור שהבריחה מהבעיות לא פותרת אותן, התקשורת הווירטואלית מעולם לא תהווה תחליף לתקשורת אמיתית.

לישיבה של הילד זמן ממושך מול המסכים יש גם השלכות על מצבו הפיזי – העיניים והיציבה נפגעים, נפגעים השינה והתיאבון, מורגשת עייפות, וישנוניות.

המסכים יוצרים תלות – משחקי מחשב, רשתות חברתיות – הכל פועל על אותם אזורי הנאה במוח.

לאדם שהפך לתלותי ישנו דחף בלתי נשלט לבדוק אינספור פעמים מה השתנה במציאות הווירטואלית במשך כמה הדקות שלא בדק – איך הגיבו על התמונה החדשה שלו, כמה לייקים קיבל. כך, התלות מקבלת חיזוק התנהגותי וזמן השהייה מול המסכים מתארך ביחס ישיר לתלות.

אז מה עושים?

עם כל זאת, חייבים להיות ריאליים ולהודות בכך שכבר אין סיכוי להימלט מהמסכים והרשתות החברתיות לא לנו ולא לילדנו.

מה שנדרש מאתנו זה ללמוד להגן על עצמנו ולהגביל את השימוש במסכים לפרקי זמן שלא יפגעו במהלך התקין של החיים במציאות. 
להוות בכך דוגמא לילד – הוא צריך לראות אותנו קוראים ספרים, משחקים איתו במשחקי הרכבה וחשיבה, מבלים יחד.

חשוב להבין שאם אנחנו רוצים לנוח באמת וללמד את הילדים להתנתק מהעיסוקים וליהנות – עלינו ללמוד וללמד איך להעביר את הזמן ללא המסכים – באלטרנטיבות מעניינות יותר – ארוחות הערב המשפחתיות וכיפיות, אורחים, תחרויות בדיחות וצחוקים, טיולים בחיק הטבע, משחקים משותפים, מפגשים עם חברים.

אז אם שמנו לב שהילד שלנו שקוע יתר על המידה בתקשורת וירטואלית וכבר לא מתקשר עם בני גילו במציאות, מעדיף מחשב על פני הקשר איתנו, מתרחק מקרובי המשפחה – עלינו להתערב בדחיפות ולשנות מאזן הכוחות.

אחת ההמלצות עבור ילדים קטנים – להשקיע את אותו משך הזמן שהם מבלים מול המסכים בפעילות ספורטיבית.

עבור ילדים בוגרים יותר – המטרה היא לא להגביל את המסכים לחלוטין אלא ללמד לנהוג בטכנולוגיה בתבונה תוך שמירה על עצמנו.

מתפקידנו כהורים להציע להם גירויים ופעילויות מעניינות אלטרנטיביות לשעות הפנאי, לנהל איתם קשר עמוק ואמיתי כדי שלא ירגישו צורך לברוח למרחב הווירטואלי.

נלמד אותם להשתמש באינטרנט לצורכי לימוד והעשרה, נלמד אותם לחפש בגוגל, נראה להם איזה תוכנות יש, נראה להם שיש אינסוף לומדות ביוטיוב, שאפשר ללמוד שפה חדשה, העצמה עצמית ואפילו תכנות. נלמד אותם לחפש סרטוני מדע, סרטונים דוקומנטריים לימודיים, נחשוף אותם לכמה שיותר תחומי עניין.

נראה להם כמה אפשרויות מעניינות יש לעולם הווירטואלי המודרני להציע.

אלונה קוטליאר – המרכז להורות מאתגרת

מוזמנים להתייעץ איתי בכל שאלה: 054-2044215

אלונה קוטליאר

אני מייעצת להורים במצבי הורות מאתגרת.
במצבים שבהם הם איבדו תקווה וההורות שלהם נראית להם אבודה.
אני מכירה יותר מכל אחד אחר התנהגויות מאתגרות של ילדים.

צמחתי והתמקצעתי מתוך הקושי עם שלושת ילדיי ה- ADHD. אני מבינה לליבם של הורים מיואשים שעולמם חרב.

במהלך שנות ההורות גיבשתי כלים יעילים לצמיחה מתוך הקושי ההורי, כלים להעצמה, כלים לתקווה ולהחזרת השליטה לידי ההורים.

בהשכלתי הפורמלית אני בוגרת פסיכולוגיה וניהול באוניברסיטה הפתוחה ולימודי יעוץ משפחתי והדרכת הורים בשיטת מיכל דליות במכללת לוינסקי.

בהשכלתי הלא פורמלית אני תולעת ספרים, מאמרים ומחקרים בתחום ההורות וחינוך הילדים, העצמה אישית ורואה בעיסוקי שליחות וייעוד.