הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

אז איך זה שאת כותבת כל כך הרבה, כל כך בקלות, כל כך בשחרור וללא עכבות ?

אילו השאלות שאני נשאלת, כמעט כל יום. מה עומד בבסיסה של הכתיבה שלי שמזמין אחרים אל תוך המרחב ומאפשר להם להיות חלק ממנו, לפעמים לעשות לייק אחד קטן, לעיתים אפילו להגיב (וכל מי שהוא מומחה פייסבוק יאמר לכם שאחוז קטן מאוד מהקוראים מגיב) ואפילו לשתף – שזה באמת באמת נדיר.

לוקחת את השאלה הזו למקום קצת אחר, עורכת תפנית ומחברת אתכם לאופציות לכתוב, לדרך הזו של היכרות עומק עם תחושותיכם ועם רגשותיכם וגם עם מחשבותיכם. אני, באופן אישי פחות מתעסקת איתן עם המחשבות (הן בעיניי תמיד תוצר משני של מה שאני מרגישה, מעין פרשנות ולכן אני עסוקה יותר ברובד העמוק של התחושות הראשוניות של הגוף).

אז איך לכתוב – אתם שואלים, מהיכן מתחילים ואיך עורכים. מניחה עבורכם מספר מועט של חוקים אלטרנטיביים, שיהוו עבורכם מסגרת, שאותה תמיד תוכלו לכופף או לשבור בהתאם לרצונכם.

אפתח את מערך החוקים האלטרנטיבי שלי בכך שכולם יכולים לכתוב. כתיבה היא אמצעי שניתן לכולנו לבא לידי ביטוי. בעיניי כפי שאין נשמה נכונה ונשמה שאיננה נכונה – כך הכתיבה ובעיקר זו האינטואיטיבית איננה נכונה או לא נכונה – היא כזו – חותם פנימי מדוייק של הנשמה. כלי המאפשר לנו לדייק את נשמתנו, להתבונן פנימה, להניח בצורה נוספת את מאוויה ותחושותיה הכמוסים והגלויים, אמצעי להוסיף מימד לשיכלול ושיפור מתמיד של עצמנו. לפיכך, בעיניי הכל נכון והכל מדוייק – המולטי חוק הוא שהכתיבה תהיה שיקוף של מעמקי נשמתנו.

והנה קצת חוקים אלטרנטיביים (כפי שכתבתי –  אפשר לאמץ, להכיל על כתיבתכם, להעיף, להבין, לשנות – הכל טוב לפי מה שאתם חשים נכון לנשמתכם) :

חוק ראשון – אין לי קהל יעד

השאלה הראשונית שישאלו אתכם בעלי המקצוע היא מה אתם רוצים להשיג, אילו תוצאות. ואני – אומר לכם – פחות. אני ממש פחות מתעסקת בשאלה הזו (למעשה לא מתעסקת בה בכלל), כי אני רוצה שהכתיבה שלי תנבע בצורה אותנטית ומדוייקת מתוכי, וקהל היעד (אם בכלל יהיה כזה) יותאם לתדר של הכתיבה (ולא להיפך) – בעיניי קהל הקוראים הוא תוצאה של חיבור לכתיבה שלי ואינני מחפשת במהלך הכתיבה "מי אני מעוניינת שיקרא".

חוק שני – אפס ציפיות

החוק השני שקיים בתוכי הוא היעדר ציפיות. אינני מצפה ששום דבר יתרחש מן הכתיבה. ווואאאווו – כמה זה משחרר אותי. אני מניחה את האמת שלי ויודעת שיש אנשים שזה מדוייק להם ועושה אצלם שינוי, וגורם להם לאיזשהו הבזק של חשיבה אחרת, או תנועה רגשית, הבדל קטן ביותר במה שהם חשבו עד כה והאופן בו הם פעלו עד כה ביקום. וזה – לכשעצמו גילוי מדהים עבורי. וברור לי שאותם אנשים היו בשלים באופן המדוייק ביותר בשביל להכיל ולהפנים את מה שכתבתי ולקחת את זה מן הרעיון הוירטואלי שאני העלתי אל המציאות של עצמם. ואני הכי מאושרת שאנשים אילו משתפים אותי בשינוי שזה גרם. זה גורם לליבי לחייך. ממש לחייך.

חוק שלישי – התמדה. למרות הכל, בגלל הכל.

חוק שלישי וחשוב בעיני הוא להתמיד. כשאנו מתמידים התאים בגופנו מקבלים סוג של ודאות ובטחון. סוג של מסגרת ברורה שהכל בסדר. שאפשר לכתוב הכל, וזו דרך מופלאה לשדר לעצמו שאנו כאן תמיד עבור עצמנו. אפשר לפרסם ואפשר לכתוב המון שירבוטים רק לעצמנו ואפילו לא לקרא. לתרגל כתיבה מעצמי לעצמי ללא צורך שאף עין חיצונית תקרא או תבקר. אהה.. ובוודאי גם לא לבקר או לשפוט את עצמנו. החלק הזה, התליין שבתוכנו, תמיד ימצא מה לא, מה לא בסדר, איך אנחנו מתנסחים בצורה בינונית ומטה, ומה חשבנו לעצמנו שכתבנו ככה וככה. ואני – נותנת דרור לנשמתי לבא לידי ביטוי בדרכה, הדבר היחיד שאני עושה מתמידה בלי מתן פתח כלשהו (ולו הקטן ביותר) לתת ל"תליין" להגביל את נשמתי. כשנשמתי מלאת בטחון, שאני מאמינה בה – יוצאים טקסטים נפלאים.

חוק רביעי – התמדה (כן אותו חוק רק באספקט אחר)

חוק רביעי הוא לכתוב גם שאין על מה. במקומות הללו שאנו "חושבים" שאין לנו מה לכתוב אנו מניחים לשוטר לנהל את דרכנו. הגוף חש תמיד. מרגיש תמיד. אין עת ביממה שאנו לא מרגישים משהו. הכל משתנה כהרף עין. אם נקשיב למעמקי גופנו נוכל לחוש את תחושת נשמתנו, ונוכל לכתוב כל יום כל היום. אם אנו מניחים בתודעתנו את המחשבה שאין לי מה לכתוב – נשמתנו מצטמצמת ומאמינה בכך, ונוצרת תחושת תקיעות. ובאורח פלא כמו כל מיומנות – אם לא נתאמן נשכח את השרירים הללו והם ישכחו את כל מרחב התנועה האפשרי מבחינתם. פה מניחה עבורכם טיפ חשוב – אם אין לכם מה לכתוב מתוככם, ניתן להשתמש בטריגר חיצוני – קלף, סרט, תכנית, צבע, תופעת טבע – כל דבר שהוא יכול להוות נושא להשראה ולהיכרות עמוקה יותר עם עצמכם.

מה אני אומרת? אתם שואלים, האם כולם חייבים לכתוב?

אני אומרת שכל אחד חייב להיות עבור עצמו. להערכתי כתיבה ובעיקר כתיבת עומק אינטואיטיבית, היא כלי מהותי בהיכרות עם עצמנו, באפשרות להעמקת ההבנה של מי אני בכל רגע נתון. אז שום דבר הוא בעיני לא בגדר חובה, אבל אם אתם רוצים להאיץ התפתחות אישית – זהו בהחלט כלי עוצמתי, בעל ערך בל ישוער כי נשמותינו שונות זו מזו, וחשיפת עומק מסוג זה של אני מול אני, כתיבה של עצמי להבנה טובה יותר של נשמתי היא מכשיר העומד בפנינו, חינם, לשכלול אינסופי של עצמנו. פשוט. כן, ככה פשוט. ובאורח פלא, כשתחושו מספיק מתורגלים, תוכלו לבחור גם לשתף ולספר ולהניח את נפלאות תובנותיה של נשמתכן עבור אחרים.

אז בואו, ביחרו בעצמכם, כיתבו את נשמותיכם לדעת .

מונח באהבה גדולה לכל הנשמות שרוצות להעמיק שורשים על מנת להשתמש בכנפי ההשראה הפוטנציאליים שבתוכן.

גלית יהב

מכינה ומתכוננת, מתכוונת ונכונה לצאת למסע אישי, פנימי וחיצוני, עם מיטב כליי, כפי שנרכשו במהלך השנים ועם נפשי ונשמתי ועם הדרכה אינסופית בכל מקום שאני נמצאת בו.
מאמנת אישית ובעלת חנות מתנות בנס ציונה בשם "נגיעות".