הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

ב"ה

לילה אחד הרגשתי גרוע.

כל כך גרוע שהקאתי את נשמתי כל הלילה ולקראת הבוקר כבר לא יכולתי להרים את ראשי מהכרית, שלא לדבר על לעמוד על רגליי.

בעלי נשא אותי ממש בידיו למיון.

כשהגענו לשם ועשו לי את כל הבדיקות (גם בדיקות נוספות שלא עושים בדרך כלל במיון), ייצבו את מצבי עם נוזלים. הזהירו אותי שתוצאות בדיקות הדם חריגות במיוחד, ולכן לא שחררו אותי לפני שקיבלו את הבטחתי ללכת במיידי לרופא המשפחה להמשך הבירור.

מכיוון שהנחתי שהמשך הבירור מיותר לחלוטין, חזרתי במהרה למקומי הקבוע במטבח להכנות לשבת.

באותה השבת אירחתי כהרגלי מספר משפחות וביום ראשון חזרתי לעבודה ושכחתי מהעניין.

 

רופא המשפחה מחוויר פתאום

המצפון לא הניח לי וביום שני בבוקר קפצתי לרופא ולעשות בדיקות דם רק בשביל לסמן v.

הגעתי לרופא בלי הניירת מהמיון וסיפרתי לו את סיפור המתח של אותו הלילה.

הוא התעקש לראות את הניירת.

נאלצתי ממש להתאמץ בשביל שהיא תישלח בפקס מהעבודה (שם זרקתי אותה) למרפאתו של הרופא.

מכיוון שאני תמיד ממהרת וגם ככה בזבזתי אצל הרופא כבר יותר מידי זמן, חטפתי את הסיכום מתוך הפקס ובלי להעיף בו מבט העברתי אותו לרופא.

כשהוא התחיל לקרוא אותו הוא נהיה לבן והחיוך נמחק לו מהפנים. הוא שאל אותי אם אני יודעת במה חושדים במיון. עניתי לו שלא קראתי את הניירות כי אין לי זמן לשטויות.

מתברר שחשדו שם במחלה.

לא הבנתי איך זה יכול להיות שייך אלי. הרי אין לי זמן לשטויות.

ואז הוא הסביר את הממצאים של המיון, אמר שבדיקות הדם והמישוש של הבטן נוסף לבדיקת האולטרסאונד מדאיגים.

ופתח בשאלון מיוחד אותו שואלים רק כשיש חשד רציני בעניין.

אין לי מושג איך יצא שהתשובות שלי לכל השאלות ששאל היו חיוביות.

הוא שאל אם רזיתי מאוד בזמן האחרון – ובדיוק יום לפני זה החמיאו לי גם בעבודה וגם בלימודים על כך שממש רזיתי.

הוא שאל אם אני מזיעה בלילות ובאמת בתקופה האחרונה הייתי מתעוררת בלילות במצב סחיטה. חשבתי שזה בגלל שהיה באמת חם.

לא ייחסתי חשיבות לכלום. לא היה לי זמן להתעסק בשטויות.

כשהוא הצליב את הנתונים מהבדיקות במיון, מהמישוש ומהשאלון – עלה חשד רציני וברור.

הוא שיגר במיידי בקשה לאישור הסיטי, נתן לי חופש מחלה (ואמר שיתן לי כמה חופש מחלה שארצה) ובמקביל שלח אותי לבדיקות דם נרחבות.

נפרדת מהחיים

בעודי יוצאת מהרופא לכיוון בדיקות הדם – מוחי נפרד מחיי ומשפחתי בקדחתנות, מיליוני מחשבות רצות במוחי.

המוח פשוט מתפוצץ מרוב פעילות חשמלית.

במשך כל היום לאחר הבדיקות אני בונה בשיא הרצינות תוכנית פרידה מהעולם, חושבת על דברים שלא סגרתי, על משימות, מתכננת למי אעביר את כל התפקידים שלי, את הסיסמאות של חיי.

רוצה להספיק לתקתק את הכל.

שוקלת למלא מראש את הטפסים של פנסיית השארים עבור בעלי כי הוא מעולם לא מילא טופס, אז איך הוא יעשה את זה כשאני לא אהיה?

זה היה היום הכי עמוס בחיי בפעילות מנטלית. לא זכור לי שחשבתי כל כך הרבה אי פעם.

למחרת קמתי בבוקר ובדקתי את תשובות הדם.

הן היו תקינות.

הן היו פשוט מושלמות. אסתטיות כאלה. כולן היו בתוך העמודות הנכונות.

במקביל קיבלתי טלפון מהרופא שהיה במצב של שוק. הוא בקושי הצליח לדבר ולא ידע להסביר איך יכול לקרות שינוי קיצוני כזה במהלך שלושה ימים.

לא היתה לו תשובה לכלום. וגם לי לא.

במהלך יומיים אלה עלו תובנות גבוהות על חיי ועל העולם שלא חלמתי מעולם שאגיע אליהן אי פעם.

במהלך יומיים איבדתי וקיבלתי את חיי בחזרה.

התובנות מאירוע זה מחזירות אותי לפרופורציה בכל פעם מחדש.

יש שני עולמות מקבילים – עולם האנשים הבריאים, הפעיל, השמח וחסר הדאגות

והעולם השני של דמעות, כאב, ספקות, חששות, אובדן וצער, עולם החולים.

שני העולמות מתקיימים באותו הזמן ובאותו המקום ומעולם לא נפגשים. האנשים משני העולמות לא מכירים באנשים מהעולם השני והם גם לא מעניינים אותם. שני הצדדים שקועים במלואם ביהירות ואגוצנטריות.

הסכמתי לראות את המוות

חזרתי מהעולם האחר, עולם שכולו חכמה אינסופית.
אתמול ראיתי וידעתי את המוות. ראיתי וידעתי את המשך העולם בלעדיי.

הייתי שם תוך כדי שעדיין הייתי כאן. הייתי בתפר בין העולמות.

פתאום כל תמונת העולם הגשמי התחברה לפאזל אחד ברור.

פתאום הבנתי הכל. הסתכלתי וידעתי את העולם הזה מהצד, מבחוץ.

הסתכלתי וידעתי את הקשרים הנסתרים בין כל הנבראים, בין כל האנשים, החי והדומם.

ראיתי איך הכל מערכת אחת מושלמת. כמו אקווריום ענק. כולם משפיעים על כולם בלי לשים לב בסימביוזה מוחלטת.

ראיתי וידעתי את האנשים שחיים את החיים הקצרצרים שלהם מלאי יהירות, דאגות וטרדות קטנות, ממהרים למשימות, כועסים ורבים, משתעממים, מבזבזים את החיים.

ראיתי וידעתי את הסוף הקרוב שלהם.

הייתי שם, בתפר.

הם לא תיארו לעצמם כמה הסוף קרוב וחיו כאילו הם יחיו לנצח.

והצטערתי בשבילם.

רציתי עבורם חיים אחרים, מלאי משמעות, תבונה וחסדים.

 

ידעתי את הערך של שניית החיים, את הערך של ציוץ הציפור, של קרן השמש, של נשימה, של חיוך.

את הערך של ילדים, הילדים שלי.

ידעתי את החד פעמיות של הרגע איתם, לו היה ערך יקר.

האנשים הקרובים שלי, התכוננתי להתגעגע אליהם כל כך.

ידעתי את שעון החול. ידעתי את הדקות של חיי שלא יחזרו.

חייתי את רגעיי האחרונים על זמן שאול.

 

חזרתי בראשי על מה שהספקתי לעשות בחיי ופתאום הבנתי למה כל הזמן היתה לי התחושה שאני עלולה לא להספיק.

מיהרתי, תרמתי, פעלתי מסביב לשעון, למדתי באובססיביות, לימדתי, עשיתי חסדים.

רציתי להספיק כאילו ידעתי שלא יהיה לי את כל החיים. התכוננתי לרגע הזה.

ידעתי שהספקתי המון ולא הצטערתי לרגע על חיי.

 

החשש היחיד היה מהשינוי שמחכה לי, מחוסר הוודאות, מאובדן השליטה על חיי ילדיי, על מסירתם לידי אחרים.

איכשהו ידעתי שאמשיך להיות איתם בקשר חד צדדי.

 

התכוננתי לקבל על עצמי את עול הגזירה והייתי מוכנה להתמסר לחלוטין להחלטה שהתקבלה. ידעתי שהחלטה זו היא חלק מהפאזל, ידעתי שכך צריך.

ידעתי שלנו אין שום שליטה על חיינו, ידעתי שכולנו כאן כמו חיילים בביצוע משימה.

היום קיבלתי את חיי במתנה. היום נולדתי מחדש. ממש חוויתי את לידתי.

איכשהו הגזירה התבטלה. ניתנה לי הארכה נוספת. אין נס יותר גלוי מזה.

ביקשתי להספיק להשלים את בניית בית הכנסת ביקשתי ללמוד וללמד.

יש מקומות בעולם הזה שחייבים אותי כאן.

אולי זאת הסיבה להארכה. ברור לי שזה לזמן מוגבל בלבד.

ריסטארט לחיים

ביום ההולדת שלי נשמתי את החיים, הרגשתי שיכורה מהאוויר, מאור השמש.

לא האמנתי למתנה יקרת הערך שקיבלתי.

הסתכלתי על הילדים שלא ידעו מכלום ועל האנשים הקרובים שלא תיארו לעצמם שעומד מולם אדם אחר, שעבר את כל החיים שלו במשך אתמול, שחזר מרחוק מאוד כדי להיות איתם, לחיות עוד קצת לצידם.

מלאת תובנות על המשך חיי, כוונות ותוכניות מיידיות מתחילה את צעדי הראשונים בעולם זה בסערה ותעוזה מטורפת.

כולנו חיים כאן על זמן שאול.

אל תבזבזו את החיים לשווא.

תחיו אותם למען השליחות, תלמדו את חכמת ה', קבלו ממנה כוחות ללמד ולהפיץ, להאיר, לעשות חסדים, להירתם ולתרום, תחיו חיים מלאי משמעות כדי לא להצטער בסופם על כך שבזבזתם את המתנה יקרת הערך הזאת.

אלונה קוטליאר

אני מייעצת להורים במצבי הורות מאתגרת.
במצבים שבהם הם איבדו תקווה וההורות שלהם נראית להם אבודה.
אני מכירה יותר מכל אחד אחר התנהגויות מאתגרות של ילדים.

צמחתי והתמקצעתי מתוך הקושי עם שלושת ילדיי ה- ADHD. אני מבינה לליבם של הורים מיואשים שעולמם חרב.

במהלך שנות ההורות גיבשתי כלים יעילים לצמיחה מתוך הקושי ההורי, כלים להעצמה, כלים לתקווה ולהחזרת השליטה לידי ההורים.

בהשכלתי הפורמלית אני בוגרת פסיכולוגיה וניהול באוניברסיטה הפתוחה ולימודי יעוץ משפחתי והדרכת הורים בשיטת מיכל דליות במכללת לוינסקי.

בהשכלתי הלא פורמלית אני תולעת ספרים, מאמרים ומחקרים בתחום ההורות וחינוך הילדים, העצמה אישית ורואה בעיסוקי שליחות וייעוד.