הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

סיפורו של אליסף יעקב

שיט, נפצעתי!

קודם היה הבזק חזק של אור ואז נשמע פיצוץ עז. נפלתי על הרצפה ושמעתי צעקות ובכי של החברים מסביב. ניסיתי לקום "אני רוצה לעזור להם" אמרתי לעצמי, אבל אני לא מצליח לזוז. בודק את עצמי ומבין מיד, אולי עם השהיה של כמה שניות, שאני לא מסוגל להזיז את רגל ימין ואז זה מכה בי – SHIT, נפצעתי!

אני נכה צה"ל. נפצעתי בתאריך 04/01/2009 במהלך מבצע "עופרת יצוקה" כשהייתי סמל מחלקה בגולני. סמל מחלקה הוא מספר 2 במחלקה ומחליף את הקצין במידה הוא לא יכול לתפקד. קצת לפני שיצאנו למבצע הקצין שלי לקח אותי הצידה לשיחה רצינית. "שמע יש סיכוי שאני אפצע כדאי שתיקח זאת בחשבון". נשמע רציני, אז טרחתי ולמדתי לעומק את ציר ההליכה שלנו ועברתי בראש על כל האפשרויות כדי שאם הוא ייפצע, אני אוכל להחליף אותו בצורה הטובה ביותר.
רצה הגורל, והוא באמת נפצע. עד היום אני צוחק עליו שהאף החדש שסידרו לו בניתוח, גרם לו להיות פחות מכוער.

חששתי שלא אוכל ללכת שוב

אני זוכר רגע הפציעה שלי כאילו זה קרה אתמול.  פצצת מרגמה נפלה כ-100 מטר לידינו, הנפילה גרמה למספר רב של פצועים ואני ביניהם. אני זוכר את הבכי והצעקות של החברים, את מהומת האלוהים שהשתררה, את החברים סוחבים אותי על האלונקה, את החשש שלא אוכל ללכת שוב ולמרות זאת, את העובדה שדאגתי שהחברים שלי יפונו קודם ואני אתפנה אחרון.
עד היום אני שמח שאותם ערכים שאני מאמין בהם – לא נעלמו כשהיה קשה.
בבית החולים עשו לי צילום התגלה רסיס בתוך ירך ימין. שמחתי כשהבנתי שהרסיס פגע לי רק ברקמות ולא משהו חמור יותר.

"יכול להיות שהרסיס יחליט לזוז מחר"

אחד הרופאים שקיבל אותי, שאל אותי אם אני רוצה שינתחו אותי כדי להוציא את הרסיס.
"אם ננתח אותך, אז 50% שתהיה נכה בגלל שהרסיס צמוד לעצב ברגל שלך ויש סיכוי שנפגע בעצב במהלך הניתוח" הוא אמר.
"ואם לא תנתחו אותי?" שאלתי.
"אם לא ננתח אותך, יכול להיות שתחיה רגיל עד 120 אבל גם יכול להיות שהרסיס יחליט לזוז מחר, עוד שנה או עוד 300 שנה ואז הוא עלול לפגוע בעצב ולהפוך אותך לנכה".
החלטתי לא לנתח. החלטה שאני שמח עליה גם היום. אני שמח שהחלטתי לוותר על הניתוח. נכון יש לי רסיס תקוע ברגל, אבל אני עם 2 רגליים מתפקדות ועושה בהם שימוש לא רע…

מרתון ירושלים 42.2 קילומטר

מרתון ירושלים 2014. ריצה של 42.2 קילומטר במשך יותר מ5 שעות. אני מצד שמאל

במהלך השיקום שלי (שארך כחצי שנה), עברתי מספר אירועים שאני לוקח איתי עד היום. היו אירועים שאני לא מאחל לאף אחד, כמו לשכב על מיטה ולהשתין לתוך בקבוק כי אני לא יכול לזוז ואני מתבייש לבקש ממישהו שייקח אותי לשירותים, או הלוויה שהייתי בה עם כסא גלגלים. מצד שני, בזכות הפציעה זכיתי להכיר מלאכים בשר ודם שמסתובבים בינינו.

משתמטים? מה נסגר אתכם?

אני זוכר פעם כשהייתי במילואים ויצא לי לחשוב על אותם משתמטים, על אותם אנשים שלא יודעים מה זה אומר לתת מעצמך 3 שנים (ועוד כמה שנים טובות במילואים) כדי ששאר האנשים במדינה (אלה שכבר תרמו את שלהם), יוכלו לישון בשקט. כשאני שומע על אדם שמשתמט בכוונה תחילה משירות צבאי, בא לי לתת לו כאפה כדי לעורר אותו. הלו? מה נסגר איתך??? כשפעם בכמה זמן צצים להם כמה שמיניסטים הזויים שחותמים על מכתב שהם מסרבים להתגייס, אני פשוט בטוח, ב-ט-ו-ח שכשהם היו ילדים קטנים, זרקו אותם באוויר פעמיים ותפסו אותם רק פעם אחת. רק זה יכול להסביר מדוע משהו בתוך הראש שלהם פשוט לא עובד!

אני מחכה ליום שבו הילדים שלי יתגייסו. אני מחכה ליום שבו הם יתגייסו, לא בגלל שבא לי לישון פחות שעות בלילה מהידיעה שהם נמצאים אלוהים יודע איפה וגם לא בגלל שאני רוצה עוד כמה שערות לבנות על הראש. אני מחכה ליום שבו הם יתגייסו מכיוון שגיוס לצה"ל הוא ערך עבורי. ערך שאני מתכוון להנחיל לילדים שלי. וכמו שאר הערכים שאני חי לפיהם, גם את הערך הזה אני מקווה שהם יספגו לתוכם.

 

מידע על הפרויקט

גם אני הייתי שם
התחברו אלינו

גם אני הייתי שם

פרויקט "אני הייתי שם" נולד לקראת יום הזיכרון 2017.
פרויקט זיכרון המתמקד בסיפורים ובחוויות האישיות של אלה שהיו שם (במלחמה) וחזרו משם בחיים.
הפרויקט הוא שיתוף פעולה של פרובינציה עם :
"פרויקט רסיסים" ו"רצים עם רמי"
גם אני הייתי שם
התחברו אלינו