הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

כמה פעמים קיבלתם החלטה לעשות שינוי באורח החיים שלכם ושום דבר לא קרה?

אל דאגה, זה קורה לכולם. קחו לדוגמא את האמריקאים. מחקרים מראים שלקראת השנה החדשה כ- 50% מהם מחליטים לעשות שינויים בשנה הקרובה, מהם רק 10% בקירוב מדווחים על הצלחה. יש כל מיני סיבות שחוקרים ופסיכולוגים נותנים לתופעה הזאת. וגם כל מיני המלצות על איך להתגבר עליה, העיקריות שבהן נוגעות לניסוח פשוט ובהיר של השינוי שאותו אנחנו רוצים ליצור, והגדרתו באופן שנוכל למדוד בקלות הצלחה או כישלון. יכול להיות, אבל אני חושבת שלאו דווקא.

לא אישה של בוקר ולא אוהבת את זה

קחו אותי לדוגמא.

אני לא אישה של בוקר. אף פעם לא הייתי אישה של בוקר. גם בתור ילדה, גם בתור נערה, אמא שלי הייתה נכנסת על קצות האצבעות לחדר שלי, מניחה בעדינות כוס משקה חם על השולחן, מנסה להעיר אותי במילים רכות ובורחת על נפשה לפני שאספיק להגיב במתקפת נגד כשלהיא.

השנים עברו ואני אמא. לא אמא של בוקר. קשה לי לקום, קשה לי להיות בצד שמעיר, קשה לי לתפעל את כל היציאה מהבית במצב חצי ישן. אבל אני עושה את זה, הבוקר הוא הרי חלק מדרישות התפקיד.

עם השנים והנסיון, למדתי שאם אני ערה מספיק זמן לפני הפגישה הראשונה שלי עם אנשים בבוקר, אני מצליחה איכשהו להגיע למפגש במצב "נורמלי", מתקשר יותר וסובל פחות. אז מדי פעם, כשאני במצב רוח לוחמני במיוחד, אני מקבלת החלטה לעשות שינוי ולקום שעה לפני כולם.

נחשו מה? זה לא עובד. אף פעם.

למה אני לא מצליחה להשתנות?

לשאלה למה זה לא עובד יש, כמו תמיד, תשובות במספר רבדים:

קודם כל זאת לא אני, זה העולם. הנסיבות אשמות. הילדים התעוררו קודם ולא אפשרו לי זמן עם עצמי, חורף עכשיו, וקשה לקום בחושך, השעון המעורר התקלקל ועוד סיבות שמסיתות את האחריות ממני והלאה אל גורמים חיצוניים.

חיטוט עמוק יותר מעלה תשובות בסגנון "אני לא בן אדם של בוקר", "אני לא יכולה", "זאת לא מי שאני ואת זה אי אפשר לשנות". בקיצור – בחרתי לעשות שינוי שלא אפשרי בשבילי כי אני "לא כזאת".

השתכנעתם? אני כן, למשך זמן מסוים, ובמיוחד בחורף.

לשאול את השאלה הנכונה

אבל הנה האמת היותר עמוקה לגבי הכשלון החרוץ שלי – "מה אפשר לעשות כדי שיהיה לי קל יותר בבוקר" היא לא השאלה הנכונה לשאול כשבאים לעשות שינוי כזה. ולכן "לקום שעה לפני כולם" הוא לא פתרון מספיק טוב. עשייה היא אף פעם לא הדרך להתחיל שינוי כל כך מהותי. כדי שעשייה תתמוך בשינוי שאנחנו רוצים לעשות, היא צריכה לצמוח מתוך מצב של הווייה שאנחנו שואפים אליו. השאלה לשאול אם כן, היא "מי אני רוצה להיות בבוקר"? ואחרי שהתשובות לשאלה הזאת נפרסות, כבר תגיע תנועה ברורה של עשייה שיכולה לתמוך בהן.

אז מי אני רוצה להיות בבוקר? אם הבוקר היה כמו שאני רוצה שיהיה, מי הייתי? מה היה נוכח עבורי?

האמת היא שלענות על השאלה הזאת די קל לי. בבוקר אידיאלי אני רוצה להיות אוהבת, מחוברת, יעילה, חיה.

ומה יכול לתמוך בנוכחות כזאת? הנה כמה רעיונות שעלו בשבילי:

> להכין בגדים לכל מי שצריך שיכינו לו בגדים בערב לפני (כדי למנוע משברים)

> לקום קצת לפני כולם ולעשות 15 דקות מדיטציה (כדי להתחבר למקום אוהב)

> להתקלח ולשתות קפה ראשון לפני שכולם מתעוררים (כי מגיע לי)

> לשים מוסיקה שמשמחת ומעירה אותי כשאני מעירה את כולם (כי אין דבר בעולם שגורם לי להרגיש יותר חיה ממוסיקה)

שינוי מתחיל מהוויה, המה והאיך כבר יגיעו

נשמע פשוט יותר, לא? אז לא, לא תמיד התשובות לשאלה "מי אני רוצה להיות" ברורות או נגישות כל כך, אבל בעיני הן תמיד המקום להתחיל כדי לבסס שינוי בר קיימא. רק אחרי שאנחנו מרגישים את המקום אליו אנו שואפים, אפילו מדמיינים את עצמנו נמצאים בו, אנחנו יכולים להתחיל לבסס הרגלים של עשייה שיביאו אותנו אל אותו מקום נכסף.

ספרו לי – איזה שינוי אתם רוצים לעשות השנה?

אילת סיון

אילת סיון

מאמנת אישית מוסמכת, מלווה מוסמכת בהתמקדות, יועצת אסטרטגית בדימוס והיד עוד נטוייה
אילת סיון