הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

תכונה מתעתעת משהו הביישנות הזו. חביבה, חמודה אפילו נעימה – אם משתמשים בה נכון ומציבים לה גבולות. וכשלא, היא יכולה להרוס, למנוע, ולא רק שהיא לא תקדם או תמנף, היא לרב תמצא את ידית ההנדברקס ותגרום לקיפאון מוחלט.

חלאס עם השטויות – מה יגידו? איך זה ישמע? מה אם? ושאר ירקות. האם יש ערך מוסף לביטול האני שלנו ולו רק כדי ש-חס וכרפס לא ילעגו, יצחקו או אפילו יבקרו אותנו? עד כדי כך להשתתק מהפחד שלא יאהבו אותנו וכתוצאה, לרצות לְרַצּוֹת אחרים, ולמרות שדעותיהם שונות ומנוגדות משלנו, למרות שמתחשק לנו לפעמים לשחרר את כפתור ה-MUTE, לפוצץ את בועות המחשבות המקיפות את ראשינו, כל מה שבעצם יוצא זה חצי הנהון, חצי חיוך ואז יוצאות שתי אותיות זריזות באנגלית לחלל האוויר – OK.

חלאס.

 "מגיע לי" להיות לבד

אני ביישנית, אני כל כך לא מעניינת, מי ירצה להיות ולבלות איתי הרי אני לא ממש ראויה לקשרים חברתיים. ואם כן ירצו, הרי הם יגלו בסוף, יגלו הכל, ואז, כולם יצחקו עלי. עדיף שאשאר לבד.

הביישנים מסתובבים ביקום בתחושות האלה, מעטים מעזים להיות הם עצמם. יתרה מכך, הם באמונה שלמה שאין להם את היכולת או האפשרות לעשות דבר כדי לשפר את מצבם ואז –

מגיעים תסמיני חרדה, תסמיני דיכאון. דימוי עצמי נמוך ועוד הפתעות במהלך החיים.

אני יודעת – הייתי שם.

הביישנות שריסקה

ילדה ונערה מתבגרת עם ביטחון עצמי נמוך, ביישנות ותחושת אאוטסיידריות. אפילו למכולת פחדתי ללכת אם אמא ביקשה ממני לצאת ולקנות משהו. סירבתי לצאת כי הייתי חרדה. מאנשים.

אולי מישהו ישאל אותי משהו, ואז אסמיק וכולם יראו. אולי אפגוש מישהו שאני מכירה והרי אני לא 'מתוקתקת' מספיק כרגע בשביל לצאת. היום, גם הפיג'מה נראית לי הולמת מספיק כדי לקחת את עמית לגן:)

נראה לי שלאמא זה התפרש כחוסר רצון לעזור, עצלות וחוסר אכפתיות, היא לא אמרה לי אבל ככה זה הרגיש לי – שוב, זו ההתנהלות החשיבתית של הביישנות. כן, אפילו בבית. ביישנים פוחדים להישיר מבט, לדבר ליד אנשים, הם נמנעים מהפעולות הפשוטות והיומיומיות האלה. ואפילו מנדים את עצמם מחברת בני אדם, נמנעים. עד היום לא ברור מה גורם לביישנות. מחקרים מסוימים טוענים שהחשש ממה שאחרים חושבים עליך, מביקורת, הוא הגורם לבעיה.

מחשבות של יום יום

עולם האימון פוגש אותנו באמירות כמו: מחשבה יוצרת מציאות, תחשוב חיובי יהיה חיובי. אמירות פיזיות. בלי אחיזה במשהו עמוק יותר כדי להבין למה אנו חושבים ככה ומאיפה צצו כל השדונים האלה מלכתחילה.

טוב, יופי, אז אני אופטימית, אני חושבת חיובי, כן, וודאי שאני מאמינה בחשיבה חיובית, אבל-

כן, יש אבל אחד ענק. מהו?

 Mind the Gap

 המרווח – הפער בין המחשבות הפיזיות לבין המחשבות "מאחורי הקלעים". מזתומרת? אתם יודעים, כן, אלה המחשבות שחפרו לנו בראש כשגדלנו כי אמרו לנו אותם בצעירותנו, עד שעיצבו אותנו. אלה המנג'סות לנו, אלה המנקרות בנו וצורחות: "אין מה לעשות-את ביישנית" "זה קשה לך, אני אעשה",  בדיוק המחשבות שאיתן אנחנו צריכים להתמודד לפני שנוכל להישען על המחשבות הפיזיות. שדוני ה "מאחורי הקלעים" שבהם אנחנו צריכים לגעת על מנת שנוכל לשחרר אותם מדפוסי ההתנהגות וההתנהלות שלנו שלא מאפשרים לנו להמשיך בחיים חיוביים ומלאים, כדי שנוכל למצות את היכולות האישיות והמקצועיות שלנו.

רק לאחר שנעשה זאת, המחשבות הפיזיות, יקבלו את כבוד מקומן ויוכלו לעשות את עבודתן נאמנה. כי עשינו את העבודה מהבסיס, מהעומק, בדקנו שמנים, פלגים, פלטינות:) שחררנו אמונות שהגבילו. וכשהן יחזרו לפעמים, והן חוזרות המחשבות האלו, נבין מאיפה הן הגיעו ונדע איך לחשוב בצורה חיובית כדי לשחרר אותן שוב. וככל שנעשה זאת, ככל שנתאמן בזה, ככה נהיה אלופים בזה והשדונים הענקים יהפכו ליצורים קטנים ומתוקים כאלה שיצליחו לעזור לנו, כי כשהם יגיעו, לא נפחד להרגיש אותם, נוכל לחייך אליהם, להבין לָמָה הם הגיעו, לעשות פוווו וזהו.

להסיר את התיוג

רבים מתויגים כביישנים בגיל צעיר. בגיל מבוגר יותר גם אם ביישנותם הייתה זמנית, הם מאמינים שהם ביישנים משום שכך נאמר להם כשהם גדלו. כתוצאה מכך, הם מסגלים לעצמם התנהגות שתתאים לתדמית, הם מזדהים עם התדמית שלהם, ומאמינים שביטחון עצמי נמצא מחוץ להישג ידם.

פעם, התחייבתי כלפי חוץ, כלפי אחרים, זה היה פשוט יותר. הייתי מצוינת בזה, ועדיין. כיום, אני מתחייבת גם כלפי עצמי. אומנם מאתגר יותר, לבחור להיות בחיי הלא נודע, בחיים שהם "לא נודע" אחד גדול, אבל בהחלט חיים מספקים יותר. לחוות, להעז למרות הביישנות.

ניצחתי את כובד הביישנות  – הבנתי מי אני.

ניצחתי אאוטסיידרית – החלפתי בייחודית.

ורק כדי לסגור פינה, היום, אם אומר או אעשה משהו מצחיק ואף אחד לא יצחק-יגרום לי לתהות למה לא 🙂

 

ירונה זהבי

ירונה זהבי

מאמנת נשים ואימהות לנערות מתבגרות. מלווה ותומכת בהתמודדות סרטן השד at אימון המוח
אמא לשני בנים נפלאים, חיה ונושמת תנועה וריקוד. מאמנת ומכוונת נשים ואימהות לנערות מתבגרות להצלחה ותעוזה. תומכת ומלווה בהתמודדות סרטן השד.
ירונה זהבי