הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

בשעה ארבע לפנות בוקר, כשהקפה היה ריק מאדם, התיישב לו זוג והזמין קפה. בחורה ישראלית ובחור ספרדי. במבט ראשון לא יכולתי לנחש את שעתיד לבוא.
הגשתי להם שני אמריקנו בינוני ויצאתי לסיגריה. את הניצוץ של המוזרות שבה ראיתי בפעם הראשונה כשהיא ביקשה סיגריה.

"אתה יכול לתת לי חצי סיגריה?" שאלה בהיסוס וכאילו מיד התחרטה.

"אני אגלגל לך סיגריה שלמה", עניתי.

היא לקחה את הקפה שלה והתיישבה לידי. הבחור קם והלך איתה. שניהם ישבו מולי. אפשר היה לשים לב שהיא לא כל כך בעניין שלו.

דיברנו על שטויות עד חמש ועשרים. "אפשר סיגריה אחרונה לדרך?" הוא שאל במבטא ספרדי כבד. גילגלתי לו אחת והוא הלך לדרכו. הבחורה נשארה וקירבה את הכיסא שלה אלי.

היא לא היתה יפה

בהחלט לא מישהי שהייתי מתחיל איתה. אבל היה משהו באנרגיות שלא יכולתי להתעלם ממנו. המשכנו לדבר, אבל המילים לא היו חשובות.
המקום היה ריק וחיכיתי לשבע בבוקר שהמחליפה שלי תגיע.
היא חיכתה איתי. ישבנו קרובים והיה מין מתח בינינו, יותר מסתם משיכה חייתית, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. משהו משך אותי אליה.
היא דיברה על זה שהיא זמרת ועל הטיול שלה בהודו וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה איך אני מצמיד את הגוף שלה אלי.

"מוזר מה שקורה פה", אמרתי אחרי שתיקה ארוכה וקרובה.

"איפה?" היא שאלה.

"פה", עניתי, ועם היד נתתי מחווה לסנטימטרים שהפרידו בינינו.

אש היתה ביננו. אבל זה הרגיש מוזר

היא קרבה את הפנים שלה אלי. רק כמה סנטימטרים הפרידו בין השפתיים שלנו וממש אפשר היה להרגיש את החום בין שנינו. היא רכנה מעט קדימה. נישקתי אותה. הצמדתי אותה אלי ושלחתי יד אחת לגב שלה. עטפתי אותה עד לצד השני של המותן שלה. היא היתה קטנה וצרה ואהבתי את זה. אהבתי את זה שהרגשתי מולה רחב וגדול. אהבתי את האש בינינו והכי אהבתי שהכל היה מאוד מוזר.

כנראה שאמרתי את זה בקול.

"מה זאת אומרת מוזר?" היא שאלה ואפשר היה להבין את הקונוטציה שלה למילה.

"מוזר בקטע הכי טוב", עניתי.
המשכנו להתנשק. היא הפנתה אלי את גבה ונתנה לי לחבק אותה מאחור. הרגיש כאילו שנינו לקחנו משהו. בדיעבד יתברר לי שרק היא.
המשכנו לשבת ולדבר. השעה שבע לא אחרה לבוא והמחליפה שלי הגיעה. לקחנו את הדברים שלנו והתחלנו ללכת.

"רוצה לבוא אלי לקפה?" היא שאלה.

חוסר שינה מייצר מוזרות?

כשאני במצב של חוסר שינה הכל מרגיש אחרת. קיצוני ומוזר יותר. חוסר בשינה עושה לי את זה.
ככל שהשמיים התבהרו והלילה נעלם, ככה התאיידה בהדרגה ההרגשה המוזרה והטובה.

האור שנשפך עליה חידד את העובדה שהיא לא הטעם שלי. אבל כבר היינו בדרך אליה, ובין כה עוד חמש שעות אני צריך לחזור לעבוד. שוב.

הגענו אליה הביתה. נכנסנו לחדר שלה ונשכבנו על המיטה. היא היתה נעימה ואני הייתי עייף.

פתאום היא שפשפה את העיניים. "ממש מוזר לי" היא אמרה.

"רק עכשיו המוזר הגיע אליך?" שאלתי, "כבר 4 שעות אנחנו ביחד".

אני לא ארדם ככה

היא נרתעה פתאום. ביקשה לישון. לא היו בי כוחות לבדוק מה קרה. אמרתי לה לילה טוב והחלטתי שגם בשבילי יהיה נכון לישון כמה שעות לפני עוד משמרת. היא הסתובבה במיטה בחוסר שקט ואחרי כמה רגעים קמה. יצאה למרפסת. חזרה. לא רגועה.

"אני לא ארדם ככה" היא אמרה, "אני צריכה להיות לבד".

שאלתי אותה אם הכל בסדר ותוך כדי כבר התחלתי לנעול נעליים. היא התנצלה שגזלה ממני את שעות השינה הבודדות שהיו אמורות להיות לי. "הכל בסדר" אמרתי.
היא ליוותה אותי לדלת. כשיצאתי מהבניין שלה השמש כבר הייתה כמעט באמצע השמיים, עולם אחר מזה שהיה פה רק לפני כמה שעות.

ההרגשה הייתה כאילו סם שהייתי תחת השפעתו מתחיל להתפוגג.

צעדתי לכיוון העבודה, משחזר בראש את השעות האחרונות המאוד מוזרות שעברו עלי. ואז זה נפל לי.
יותר מידי זמן לקח לי להבין את זה…

מקווה שהיא לא תקום בדאון.