הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

הפעם פותחת בפניכם צוהר אל תוך ראשי, אל תוך ראשכם. שם, ממש שם פנימה. מה מתחולל שם? מחשבות. מחשבות. רצות להן המון מחשבות. אילו מחשבות? איך הן מגיעות? ממה הן מושפעות ובעיקר – איך הן משפיעות עלינו ?

אז נכון, המון כבר נאמר בנושא. יש אינסוף ידע על מחשבות, איך הן יוצרות את מציאותנו, ואיך מחשבה חיובית יכולה לשנות לגמרי את כל מהלך חיינו. הידע קיים. הידע נגיש. ועדיין? עדיין כולנו שבויים לעתים במחשבות מסוג אחר.

עינית הבקרה

רוצה להציע לכן כלי לשנה החדשה. כלי זמין (שלכם, אל תגלו…) שאני משתמשת בו באופן אישי. על מנת לפשט את העניין נעניק לו באהבה שם –  נקרא לו עינית בקרה.

אני מתייחסת לראשי כמו אל ביתי. מבצר קדוש. מנקה, מטהרת, מניחה כל דבר במקומו. ככה. ואז מגיעות אורחות. מחשבות הן אורחות שלנו, יש אורחות מוזמנות – אני קובעת על מה אני חושבת עכשיו, אני מניחה שם פוקוס והן באות. אילו בדרך כלל מחשבות מקדמות, יוצרות, יצירתיות, מחשבות טובות – ברוכות הבאות.

ויש אורחות מזדמנות. הן מגיעות. ככה ללא התראה מוקדמת. אפילו לא דופקות בדלת ופשוט נכנסות. ופתאום אנו מוצאים את עצמנו בסוג של מחשבה שלא תיכננו ולא התכוונו. ואז מה?

אז אני מפעילה את עינית הבקרה. פוקחת עיניים ומביטה. אם המחשבה הגיעה ויש באמתחתה רעיון בונה, הברקה, אהבה (ואולי האורחת הביאה אפילו עוגת שוקולד לקינוח..) אני מניחה לה להיכנס ולהיות. אני משוחחת איתה, מבינה אותה, מפתחת איתה את הרעיון (ולפעמים אז, בדיוק אז – אני כותבת איזה פוסט. היא הגיעה האורחת המדהימה).

אורחת הרסנית ופוגעת? משאירה בחוץ

אבל, וואו, ופה יש לי אבל משמעותי – אם האורחת שמגיעה היא הרסנית ופוגעת, ומקלקלת כל חלקה טובה, ואני מרגישה שיש לה אנרגיה שאיננה מתאימה לי כרגע – אני לא פותחת לה את הדלת. נהיר לי שאין באמתחתה שום דבר טוב עבורי (וגם אם יש תפוח בדבש לראש השנה – הוא מורעל. בדוק). אורחות זוללות אנרגיה – אני בוחרת להשאיר מחוץ למרחב המקודש שלי.

ככה אני. בודקת. בוחנת בקפידה. ממיינת בלי סוף. מכניסה לתוך המרחב האישי שלי רק מחשבות מקדמות, שבאות להטיב איתי. בעת שאני יציבה וברורה לעצמי אני יכולה להניח גם למחשבות מסוג אחר להגיע, אבל אז אני כה איתנה מולן, יודעת להתמודד איתן ולהבין מה המתנה שהן השיעור שלהן עבורי – ושולחת אותן עם ברכת הדרך לבקר מרחבים פתוחים אחרים.

האורחות שמתחפשות

וזה הולך ונעשה מורכב יותר. כי ישנן אורחות שמתחפשות, ודומות בהגעתן לכאלה שבאו להיטיב איתנו ולפתע מתקלפות להן התחפושות ואנו מגלים שם משהו אחר לחלוטין.

ואז מה? גם זה שיעור מדהים. אני מוסיפה להבריק את עינית הבקרה שלי וללמוד. ללמוד מאילו אורחות עלי להימנע, גם אם חזותן יפה ממש. וגם אם הן נכנסו בשלב הראשון אני מניחה להן לארוז בשלווה את כל חפציהן ולעזוב את המרחב המקודש שלי. נפרדת מהן באסרטיביות עדינה.

לומר לכן שזה קורה בקלות ובפשטות? לא. זו מיומנות. רב האורחות הלא קרואות מפתיעות אותנו בזמנים שאנו הכי הכי לא מוכנים אליהן והן משתלטות בלא משים. ומורידות אותנו, את האנרגיה שלנו, ומעכבות ובוודאי אינן מיטיבות עם יומנו.

צריך להיות קשובה

זו מיומנות. ממש מיומנות שפיתחתי. וככל שאני מדייקת אותה יותר היא מתייעלת והולכת. לגמרי. יש עוד כמה כלים בתחום הזה ששייכים לאיתותי הגוף – גם לו אני קשובה קשב רב (חלק אינטגרלי לגמרי ממחשבותיי) אבל עינית הבקרה היא עבורי כלי ממשי, אפקטיבי, חד כתער.

לכבוד השנה החדשה, שכבר פה מעבר לפינה, מציעה גם לכן לנסות את עינית בקרה, להשתמש בה ולהניח רק למחשבות מיטיבות, ומקדמות למלא את ראשכן.

שנה מלאה אורחות קרואות ומשובחות ומעצימות לכולנו. אמן.

 

גלית יהב

מכינה ומתכוננת, מתכוונת ונכונה לצאת למסע אישי, פנימי וחיצוני, עם מיטב כליי, כפי שנרכשו במהלך השנים ועם נפשי ונשמתי ועם הדרכה אינסופית בכל מקום שאני נמצאת בו.
מאמנת אישית ובעלת חנות מתנות בנס ציונה בשם "נגיעות".