הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

איך אפשר להרחיק את האשמה מתוך חיינו?

מי לא מרגישה אשמה במשהו? כולנו אשמות כל הזמן. מרגע שנולדנו מלמדים אותנו לשאת באשמה, אנחנו אשמות שאיחרנו לחוג, שלא הגענו בזמן לבית הספר, שהמורה כועסת, שהגננת נאלצה להפסיק את הריכוז. מאוחר יותר אנחנו משתכללות ומאמצות לנו בצורה יזומה לגמרי את האשמה. אנו מכות על חטא ומספרות לעצמנו שאנחנו אשמות שהילד לא לקח מטריה, או שהבעל מצא לו מישהי לאהוב, או שהחברה בוכה. תמיד יש לנו משהו להיות אשמות בו. (רמז – אשמה לא מייצרת אושר).

מהי אותה אשמה?

למי היא נחוצה? מה היא מייצרת בתוכנו?

שאלות מסוג זה הן התבוננות אל תוך תוכנו. איך הצלחנו להפוך את האשמה למוצר build in  בתוך המערכת שלנו. מהי בדיוק משרתת, למה זה נחוץ לנו ולמי זה נח ?

בהתבוננות מודעת, האשמה נולדת בכל פעם שיש פער בין המצפון שלנו (סט הערכים והאמונות והדעות שלנו) ובין הפעולה שעשינו. יש אשמה שאנחנו בוחרים בה, ויש אשמה שמגיעה עד אלינו מאנשים טובים (נשמות טובות) בדרכנו שתפקידן להזכיר לנו במה אנחנו אשמים. ויש עוד סוג אחד לפחות של אשמה, כזו שמוטבעת בנו היטב (סמויה ממש) והיא אשמה שאנחנו מאמצים בלא לדעת סט ערכים של מישהו אחר, ויודעים כבר שהוא יחשוב שאנו אשמים. מראש מנקים ממנו את האופציה לומר זאת וחושבים בשמו. בדרך כלל יהיה זה אדם שהוא דומיננטי בחיינו.

מניחה פה את המדריך הפשוט לניקוי ולשחרור מכל רגש של אשמה. ממתינה לכן בסבלנות שתביאו מטלית, סבון ומתחילות בנקיון. (דרך אגב, אני מראש מנקה אתכן מכל אשמה).

איך מנקים תחושת אשמה?

טוב, אז ברגע שאתן מזהות שהנה, הנה מגיעה לה תחושת אשמה – כך מנקים:

התקרבו אליה, התבוננו בה. שאלו את עצמכן שאלות פשוטות – מהיכן נולדה? מה מקורה? מה חשבתי שאני צריכה לעשות ומה עשיתי. האם התכוונתי להרע? מתוך מה נבע הפער? האם יש באפשרותי לבחור אחרת?

אם אתן חשות שניתן לנהוג אחרת – בבקשה עשו זאת. גשרו בעדינות על תחושת האשמה. בדקו את פעולתכם ושנו. עדיין אפשר. שלום לך תחושת אשמה, לכי לך לדרכך.

אם אתן חשות שהמעשה נעשה ואין אפשרות לשנות – בוודאי שאשמה לא תועיל וכל שנותר לכן הוא להתבונן קדימה ולבחור התנהגות אחרת בנקודות דומות בעתיד (אני קוראת לזה שיעור, או לימוד, בוודאי אין פה מקום לאשמה), ואז ברכו את עצמכן על מודעות ועל רצון להשתכלל ולהיות הרבה יותר טובות בכל נקודה עתידית בזמן. "שלום לך אני חדשה, אני משתכללת ואני אוהבת אותך" – זה השיח שלכן מול נשמתכן.

והכי הכי בחרו להתנתק מכל אדם שזולל את האנרגיה שלכן ומזכיר לכן כמה אתם אשמות שהוא לא הגיע בזמן, שהוא נרטב (כי שכחתן להזכיר לו לקחת מטרייה), או שהוא פנה בצומת הלא נכונה (כי לא אמרתם לו "עכשיו שמאלה"). אנשים מסוג זה – ערכו איתם שיחה "מעבירת אחריות" והניחו להם אחריות מלאה על חייהם. שיזכרו בבקשה לבד את המטרייה וישימו waze, אם הם לא רוצים לטעות שוב בפנייה.

טפלו באשמה שלכן

ויש לי גם אבל אחד עבורכן נשמות טהורות  – אם אתם בוחרות להאשים מישהו – במשהו – טפלו בעצמכן בבקשה בדיוק באותו אופן. בדקו במה אתם מאשימים אותו, ערכו עם עצמכן שיחה פנימית איך יכול להיות שנתתן למישהו אחר שליטה על צורך בסיסי שלכם, עד כדי כך שהוא אשם במה שארע לכן. עכשיו קחו אחריות על אותו מקום עצמו ולא תצטרכו להאשים יותר אף אחד. כי ההיפך של אשמה היא אחריות. מלאה ושלמה על חייכן שלכן. כה פשוט.

אז מניחה לאשמה מכל סוג שהוא להתפוגג אל האופק. שולחת אותה הרחק אל מחוזות הרגשות השליליים שרק גוזלים ממני אנרגיה מיותרת ומפנה המון מקום לאור. המון אור. עבורי ועבורכן, ללא שום רגשות אשמה.

גלית יהב

מכינה ומתכוננת, מתכוונת ונכונה לצאת למסע אישי, פנימי וחיצוני, עם מיטב כליי, כפי שנרכשו במהלך השנים ועם נפשי ונשמתי ועם הדרכה אינסופית בכל מקום שאני נמצאת בו.
מאמנת אישית ובעלת חנות מתנות בנס ציונה בשם "נגיעות".