הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

כמה נוחים החיים שלכם?

וכשאני אומרת נוחים, אני מתכוונת לשאול –

עד כמה הם צפויים? מוכרים? רגועים? מוגנים?

ואם הייתי אומרת לכם שיש דרך מדעית לצאת מאיזור הנוחות, אבל בקצב שלכם?

במידה רבה כולנו שואפים, ובצדק לחיים נוחים. אבל יש סיטואציות מסויימות, שבהן הנוחות דווקא מחבלת באפשרות שלנו לגדול, להתפתח, להגשים את עצמנו.

אז כן, אני מדברת על איזור הנוחות. או יותר נכון, על הצורך לבדוק את הגבולות שלו, ואם צריך, לדחוף אותם קצת.

למה איזור הנוחות כל כך נוח?

איזור הנוחות הוא תחום בחיים שלנו שבו אנחנו פועלים מתוך שגרה והתנהגות ידועות, נהנים ממינימום מתח או סיכון ומתפקדים ברמה קבועה פחות או יותר של יעילות. אין שום דבר רע באיזור הנוחות, זה מצב טבעי ונורמלי שרובנו נוטים אליו, אבל לפעמים הוא פשוט לא מספיק.

רוצים דוגמאות? הנה כמה –

נמצאים באותו מקום עבודה או באותו תפקיד כבר כמה שנים, מצליחים, מרוויחים יפה, אבל שום דבר מעניין לא קורה;

אוכלים בדיוק את אותה ארוחה בימים קבועים בשבוע;

רצים באותו מסלול בדיוק שלוש פעמים בשבוע כבר שנה;

מדברים רק על הילדים ומשימות היום עם בני הזוג בכל ערב.

אז כן, איזור נוחות יכול להיות תחום גדול או קטן. ובהתאם, הרווח שלנו מלפרוץ את הגבולות שלו. ומה יש מעבר לגבולות הללו?

בדרך כלל – התרגשות, התחדשות, צמיחה, יצירתיות ובעיקר – הפתעה. אנחנו לא באמת יודעים מה מחכה לנו או מי נהיה מחוץ לאיזור הנוחות שלנו, כי בהגדרה זה מקום שלא ביקרנו בו עדיין. נדמה לנו שיהיה לנו, אהממ, מפחיד ולא נוח. ובגלל זה אנחנו נמנעים.

רוצים הסבר יותר מדעי?

בסופו של דבר, אנחנו הרבה יותר דומים לחיות משנדמה לנו. ואינסטינקטים קדומים של הישרדות מפעילים אותנו לא מעט. כשאנחנו עומדים בפני משהו חדש או לא ידוע, הגוף שלנו מסמן לנו מייד "משהו לא מוכר קורה כאן, אני לא יודע אם צריך להמשיך, אולי כדאי לעצור" ואת הסמן הזה אנחנו חווים כפחד. מה בעצם קורה כאן?

בהפשטה רבה, מה שקורה הוא שאינסטינקט של הישרדות מופעל במוח, וכתוצאה מכך רמות הדופאמין המופרש בו צונחות (הדופאמין הוא כימיקל שמעביר שדרים במוח וקשור בין היתר להנאה ועונג). כשזה קורה, הרבה פעמים אנחנו באמת עוצרים. ושורדים. בנוחות. באיזור הנוחות.

אז מה אפשר לעשות?

הנה החדשות הטובות – אפשר ללמד את המוח לעשות משהו חדש.

אלינור רוזוולט אמרה פעם: "תעשו כל יום משהו אחד שמפחיד אתכם". והיא צדקה. כי מהי הישרדות אם לא יכולת הסתגלות לשינויים?

כשאנחנו עושים דברים מפחידים בכל זאת, כל יום קצת, אנחנו מלמדים את המוח לפרשן את הסמן הזה מחדש. מ"או או, הנה משהו חדש שאני לא יכול לעשות" ל"אוקיי, הנה משהו חדש, אני יכול לעשות את זה". וכשאנחנו מלמדים את המוח לא להוריד בצורה דרסטית את הדופאמין בכל מפגש עם משהו חדש, יכולת ההסתגלות שלנו עולה.

ככה, אנחנו דוחפים בכל פעם את גבולות איזור הנוחות שלנו ומאפשרים לעצמנו לגדול ולחוות דברים שנחשבו עד לא מזמן לא אפשריים.

רוצים לעשות משהו שמפחיד אתכם בכל יום ולא יודעים איפה להתחיל?

תעשו רשימה. רשימת 100 הדברים שבשום אופן אתם לא חושבים שאתם יכולים לעשות. ותתחילו לעשות אותה. מהכי פחות מפחיד, להכי מאיים. כל יום קצת. תנו למוח שלכם ללמוד מחדש איך להתמודד עם הפחד מהלא ידוע.

וככה, כשתרצו באמת לעזוב את מקום העבודה ההוא, או לדבר עם בן הזוג על מה שבאמת חשוב לכן, זה כבר לא יהיה כל כך מפחיד, ומי יודע, אולי משהו ממש ממש טוב יקרה?

אילת סיון

אילת סיון

מאמנת אישית מוסמכת, מלווה מוסמכת בהתמקדות, יועצת אסטרטגית בדימוס והיד עוד נטוייה
אילת סיון