הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

הסטרס של העולם המודרני המהיר והעצבני משפיע לרעה גם על הילדים. הם "חייבים" ללכת לבית הספר למרות שמשעמם, "צריכים" לעשות שיעורי בית ולהקשיב למבוגרים ולהפסיק לשחק במחשב ולסדר תחדר. הם מכורים למחשבות, ידע, הסחות דעת ולא זוכרים את עצמם כמעט. הם לכודים בתוך עולמות וירטואליים ומתנתקים מעצמם בדיוק כמונו. אם תוסיפו מלחמה, טילים, תאונות מחלות ומוות מסביב, יש תקופות שלא פשוט להתמודד עם החיים. אנחנו יודעים.

תסתכלו על הילדים שלכם רגע.

הם נראים לכם לחוצים?

ואתם? מה רמת הסטרס שלכם? רואים עליכם שאתם בסטרס?

כשהילדים שלי סובלים מהסטרס שהעולם המודרני מייצר גם אני סובלת. לפעמים קשה לקום בבוקר, סירוב להצעות לאכול, להתקלח או להכין שיעורים. כשהעולם הוא קצת יותר מדי עבורם זה גורם להם לעצבן את אמא וזה לא נעים לאף אחד. אז כדי לפתור את זה התחלתי להתבונן.

המוח שלי התאמן שנים בלמצוא פתרונות לבעיות שלי ושל אחרים ואיך אומרים, ברוך השם, לא חסר.

חוצמזה – אני אמא, אני יודעת דברים.

שאלתי את עצמי ואותם מה כל אחד מהם צריך והצעתי להם איזה קונץ פטנט שיעזור להם. סיפרתי לכמה אנשים והם ביקשו שאגלה לכולם, יצאה רשימה.

שיחות פרטיות

לפני כמה שנים פתחתי את דלת חדר השינה שלי והצעתי "שיחות פרטיות" לפי דרישה. מדי כמה ימים בערב הם מבקשים שיחה אישית איתי. אנחנו יושבים יחד על המיטה כשהדלת סגורה בלי הפרעות והסחות דעת חצי שעה, שעה, כמה שהם צריכים.
היו שם שיחות על סרטן, פחד, סבתא, כאב, געגוע.
אני מקשיבה בתשומת לב מלאה רוב הזמן, לומדת בפליאה ובהנאה איזה יופי פנימי הגיון בריא ורטטי התרגשות אני מוצאת בסיטואציה כולה.

מכילה, מחייכת, לפעמים צריכה טישו לדמעות ההתרגשות שלי ומציעה להם דרכי התמודדות אם הם מבקשים.

השיחות האלה מתחילות לעתים עם דמעות ותסכול ממשהו וקריסה לתוך חיבוק של אמא ומסתיימות בכמה דקות של שקט וחיוך או כלי שאני ממציאה לו שם ומזכירה להשתמש בו.

אל תגלו להם אבל כשאני מסבירה להם אני בעצם לומדת משהו על עצמי ורואה השתקפות של המנגנונים שלהם אצלי.

טודו בום!

משתמשת במוזיקה כדי להגיע לעולם הרגשי של הילדים בקלות. אנחנו קוראים את מילות השיר שהצעיר מאזין לו ביוטיוב או שזה מה שמנגן כל פעם ששולחים ווטסאפ. מתרגמים מאנגלית (טודו בום) או משפת רחוב ומדברים קצת על התוכן. על הדרך אני משתמשת בזה כדי להזכיר לו על מה דיברנו בלי לומר מילה. קשה להכנס להתקלח? שמה לו את השיר שבחר ומחייכת. הוא כבר מבין.

כשעולה קושי אנחנו בוחרים יחד את השיר הכי כיפי שיעזור.
ילד מעצבן בכיתה? המורה כועסת עליך כי צחקת מבדיחה של ההוא שיושב מאחוריך?

מעולה, עכשיו תנגן בראש את "shake it off" או "לא אכפת לי" עם זיופים או סלסולים (ליצור חיוך פנימי) זה כיף.

נשימה. שום דבר לא מובן מאליו. גם לא נשימה.

אל תעשו כמוני ותגידו "כן, נשימה, אנחנו יודעים. מה עוד?" תחקרו את זה קצת, איזו נשימה, מה בדיוק צריך לעשות עם זה. בהתחלה באמת לא הבנתי. אני נושמת כל הזמן, מה יש ללמוד לנשום?
למדתי בעצמי כמה זה משמעותי העניין המובן מאליו הזה של נשימה. וכשאני אומרת משמעותי, אני מתכוונת סופר סופר סופר משמעותי. ואני לא אומרת סופר סופר וסופר משמעותי על כל דבר.

עד שאני אעשה פוסט מיוחד רק על העניין המובן מאליו הזה, אתם יכולים להיעזר ברקפת מיבר כדי לנשום ולהפחית מתח.

יש מספיק ויש חלאס!

העולם צועק בפרסומות: רוצים להיות מאושרים?

אדם כלשהו: כן!

העולם: אז תקנה עוד, תאכל עוד, תרצה עוד ועוד.

אדם כלשהו: איפה לוחצים? תנו לי עכשיו. למה אני עדיין לא מאושר? אולי יש משהו טעים לאכול? יאללה בינג' משחקי הכס.

אם אני רואה שאחד הילדים 'רוצה יותר מדי':

יותר מדי טלוויזיה, אוכל, שטויות, קניות או מביע הרבה קנאה, אני מסבה את תשומת ליבו ושואלת אם הוא מודע לזה או שזה מפריע לו.
לפעמים אומר לי משהו כמו "אני אומר לעצמי שאני אשמין או שזה לא בריא".
מציעה לו להגיד לעצמו "אכלתי מספיק" בלי שיפוטיות ובלי ביקורת.
לפעמים הצעיר רוצה דברים רק בשביל שיהיה לו "הרבה" (כמה ספינרים ילד צריך?) אני אציע לו להשתמש במשפט "יש לי מספיק" כדי להזכיר לו שיש לו איזה 15, מזכירה לו להוסיף חיוך פנימי של השלמה. זה לא שהוא בעונש, הוא פשוט שולט במצב ועל הדרך עשיתי לו פוקוס על חצי הכוס המלאה בלי לומר שוב מילים שהוא כבר לא שומע.

כשיש לי תקופות של חוסר שקט ומוצאת עצמי אוכלת בלי להיות מודעת, "אכלתי מספיק" עוזר לי להשאיר את הביס שאני לא צריכה בצלחת.

כדי להלחם בצורך שלי ביותר (מידע, מחשבות, רעיונות, אוכל, שינה) אני אומרת לעצמי

I am enough

I have enough

ולרגעים בהם אני נוזפת בעצמי, שאולי אני לא לגמרי מוכנה להרצאה שאני הולכת להעביר בעוד דקה. שהייתי צריכה עוד קצת זמן, עוד מידע ואז אולי זה יהיה מספיק. אומרת לעצמי החוששת: יש לי מספיק ידע, יכולת, יופי וכלים כדי לפעול עכשיו. נשימה והופ. הפעולה יותר קלה עכשיו.

סליחה, אני אוהב אותך, תודה.

מי שמכיר את השיטה הפשוטה החכמה והחזקה עם השם המצחיק הו'אופונופונו  הזו יודע איזה אחלה קסם זה בחיים.

השם האקזוטי הולך טוב אצל הילדים שלי. לימדתי אותם להסתכל על הסיטואציה, הקושי, הכשלון ולומר:

סליחה

אני אוהב אותך

תודה

שיטת ההו'אופונופונו היא שיטה ריפוי עתיקת יומין מהוואי. היא כוללת משפטים פשוטים שעצם האמירה שלהם כמו 'מוחקת' מידע שצרוב בתודעה (כולל בתת המודע) ומשפיעה על ההרגשות, המחשבות הפעולות ולכן גם על התוצאות.

מי שמתעניין בשיטה אז קליק למדיטציות והסברים בערוץ היוטיוב הנהדר של קרן כהן ויש גם סמינר קצבי שאני מקווה שיש עדיין כרטיסים.

הנבואה מגשימה את עצמה.

"היא אפילו לא הסתכלה עלי!

ידעתי שהיא לא סובלת אותי ואני חשבתי להגיד לה בוקר טוב".

מה שהילדים מספרים לי זה את הסיפור שלהם, עם הטפל ועם ההגנות והזהירות המתבקשת כי לא הוא לא היה אמור להיות בחצר באותו רגע.

אני יודעת שהמציאות היא במוחו של המתבונן ושאנחנו נוטים לספר לעצמנו סיפורים. כולנו.

מלמדת אותם לראות את הסיפור שהם מספרים לעצמם לפני שהסיפור יהפוך להיות עובדה.

הפסקה לא רק לאוכל

אנחנו כמו מחשב. יש לנו מערכת נהדרת שמתעדכנת אוטומטית כל הזמן. היא מורידה עוד ועוד אפליקציות של משחקים וסרטים ומידע וחוקים ושטויות שאנשים אומרים. זה יותר מדי. כשלא מפסיקים, לא מרגישים, אבל פתאום משחקים מתחילים להתקע. וזה אומר שמאבדים ריכוז, חוטפים עצבים ונמצאים באי שקט.

למדו אותם לקחת הפסקות אמיתיות של להיות מחוברים לעצמם. בדקו מה יכול להוביל לזה: מוסיקה ולרקוד או לקפוץ, לצאת לטיול או ריצה או לשבת בשקט מול נוף יפה. חיבוק ארוך. חפשו יחד מה עושה להם נעים וטוב.

לעשות כלום

לשבת בשקט ולשמוע ציוצי ציפורים בחוץ, לשמוע שיר ולהאזין לו עד הסוף, לטייל ולראות את העננים בשמיים. זה יכול להיות בהליכה הקצרה מהאוטו לעבודה. תנוחו מהמחשבות על אתמול ועל מחר ופשוט תהיו בחיים שלכם לכמה דקות. זה טוב וחשוב בשבילכם, בדיוק כמו שהירקות חשובים ובריאים לילדים שלכם.

האורות האדומים נדלקים כל הזמן סביב הנושא של סטרס וההשפעה המזיקה ביותר שלו על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, הכניסו הרגלים בריאים הביתה, תשתעממו קצת, ותנשמו על הדרך.

לגבי עניין תשומת הלב, כדאי שתכירו את פרויקט תשומת לב של יריב שעושה המון כדי ללמד גם ילדים ונוער איך לשים לב.

לחיות את החיים בכייף, חופש והנאה

מהי תשומת לב בלתי שיפוטית?הקשבה לסרטון הבא, 7 דקות בלבד, יכולה לשנות לך תפיסה ולהציע לך גישה שבכוחה לשנות כל תחום בחייך.אחר-כך, כדי לתרגל ולהטמיע, ניתן לרכוש את המיני-קורס שמציע דרך פשוטה לתרגול ויישום הדרך הזו,בהשקע של חמש דקות ביום בלבד ובמחיר שווה לכל נפש.מיני קורס למדיטציה – התבוננות בתשומת לב,כולל הסבר פשוט ושמונה תרגולים שונים,איתם אפשר לתרגל כחמש דקות ביום.אפשר גם להוריד את הקבצים למחשב ולסמארטפון,כך שיהיו זמינים עבורך בכל מקום בכל עת.הקורס כולל הנחייה מקצועית וברורה ללימוד ותרגול של מדיטציית תשומת לב.וכולל הסברים פשוטים ותמלול מלא של כל ההנחיות.ובשבוע הקרוב אתם בוחרים כמה נכון לכם להשקיע.כן, כן. אתם משלמים כמה שאתם מרגישים לנכון.(מהרו, כי שווי הקורס 190 ש"ח)אז, על המשמעות של תרגול תשומת לב תוכלו ללמוד בסרטון המצורף.

Posted by ‎מרכז שקט "סַמָאדִהי" समाधि – שקט בתשומת לב.‎ on Thursday, March 23, 2017

 

כמו הרבה אנשים שלומדים דברים מתוך מה שקורה להם בחיים האמיתיים שלהם, לימדתי את עצמי ואח"כ את הילדים איך להכניס יותר תשומת לב ויותר שקט לחיים שלנו. אני עושה את זה גם בעזרת הטכניקות והטיפים של יריב גרוסמן .

זוהי הזדמנות מצוינת להזמין אתכם להצטרף אלינו בתרגול של תשומת לב ביום יום כדי להתחבר יותר לעצמנו ולעולם מפגשים קבועים בימי שלישי בערב בנס ציונה.

אני יודעת שיש בזה פוטנציאל משנה חיים.

ועכשיו, בונוס למי שממש אהבו ותמיד אח"כ מעודדים אותי לכתוב עוד על זה: קבלו עוד רעיון אבל הוא בשלב הביתא. לא בדקתי אותו מספיק זמן אבל נראה לי מעניין.

לא בא לי! – התנגדות אמיתית או תרצת נפוצה?

(זה אחרי שפיתחתי שפה עם הילדים והם מבינים היטב למה אני מתכוונת)

כשהם רבים על איזה שטות אני עוצרת ומבררת איתם מה הסיבה. האם יש צורך שהוא לא מביע או שכרגע כואב לו הראש כי יש לו שיעורים והמורה אמרה שחייבים להצטלם עם פח מיחזור וזה למחר.

אני שואלת: האם יש משהו שאתה לא רוצה (להרגיש שאני לוזר/ להפסיק לשחק עם הטאבלט / לוותר לאח). מסבירה לו שזו התנגדות פנימית כזאת למה שקורה עכשיו. מציעה לו לבדוק איפה מרגיש את ההתנגדות. ואז אנחנו מבררים יחד מה קרה, מה מפריע.

עד כה זה עבד יופי בשעות השקטות והרגועות שלהם ושלי. אני מודה שיצא לי להרים את הקול כדי שהוא יתעורר על עצמו וירים את הגרביים. הדבר האחרון שאני צריכה שהוא יתחיל "להרגיש התנגדות" להרים את הגרביים ואת התחתונים שלו מהרצפה.

זהו. אשמח לשמוע מה עובד עם הילדים שלכם. ספרו לי. ותודה שקראתם אותי.

ועכשיו – תבדקו אם בא לכם להכניס 10 דקות ביום של הפגת מתחים כדי למנוע שחיקה וסטרס ולפתח הרגל של מודעות עצמית ותשומת לב. אם זה טוב לילדים שלכם, אולי זה טוב גם בשבילכם. אם בא לכם לקבל טיפים ומידע נוסף על פרויקט 10 דקות ביום, מלאו כאן את המייל שלכם.

עקבו אחרי

מזי סולומון

מקימת האתר פרובינציה, סקרנית, חובבת מוזיקה ושטויות.
נשואה לאחד גבוה ומגדלת 2 בנים ובן. בדרך כלל מרוצה מהם.
אוהבת לכתוב, לפטפט ולהוביל אנשים להיות יותר טובים לעצמם ולאחרים, אם בא להם.
מומחית באסטרטגית תוכן ומאמינה שאנשים עושים עסקים עם אנשים שהם מתחברים אליהם.
מקיימת פגישות פיצוח חד פעמיות שמאפשרות לראות את הנתיב האישי שלכם יותר ברור. אני שיניתי את חיי לחלוטין בחיפוש אחר אושר שמחה ואהבה ומשימת חיי היא לעזור לאחרים לעשות את השינוי שהם צריכים כדי להיות מאושרים.
אני מתלהבת, אופטימית ובעלת קול פנימי שהיא חתכת נודניקית שאין לתאר (:
עקבו אחרי