הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

אהבה זה לדעת שבכל פעם שאתה יוצא מהבית – תוך 10 דקות תתקשר.

זה לסמוך עליך שתקנה לי את השוקולד שאני אוהבת ואז שתאכל את רובו.

זה לדעת לקרוא אותך כמו ספר פתוח, כשחלקים רבים ממנו אני כתבתי.

זה כשאתה שואל אותי: “מי אוהב אותך?” ואני לא בטוחה אם עניתי לך על אוטומט בלב או שהשפתיים שלי נעו ובכל מקרה אני בטוחה שאתה שמעת אותי.

זה לדעת את ההבדל בין כן, בטח (אין בעיה ממוש, סעי לסופשבוע עם החברות. תבלי) לבין כן, בטח (את בטוחה שאת רוצה ללכת??? ממש לא בא לי שתלכי ותשאירי אותי לבד עם הילדים) שנאמר בדיוק באותה אינטונציה.

זה לחייך כשאתה מספר את אותה בדיחה בפעם המיליון ולדעת שזה לא יעזור להגיד לך שכבר סיפרת.

זה לדעת שהאייפון והמחשב הנייד מסיחים את דעתך, עד שאני מדברת על משהו שמעניין אותך…

זה להתעקש לא לטפל באובססית הכביסה והריצה.

זה לדעת שאתה חבר נפש של חברי נפש שלי שעבורם תיסע לקצה השני של העולם, אפילו אם תצטרך להקריב אותי כבייביסיטר לילדים.

זה לסמוך עליך שכמעט בכל רגע נתון תהיה מוכן לצאת לקנות משהו טעים. גם אם צריך רק אבקת כביסה.

זה להתווכח איתך בתוך עצמי מבלי שאתה יודע על כך ושנינו יודעים שאני צודקת.

זה לדעת שכשאני מבקשת ממך להוריד את הזבל אתה לעולם לא תגיד שהפח הירוק לא יכול להכיל אותי.

זה לעצור את עצמי מלשים לך כרית על הפנים כשאני נכנסת למיטה בזמן שאתה עושה קולות של אוטובוס: פששששש…..ח…….

זה לסמוך עליך שבדרכך המיוחדת אתה מעודד אותי לרכוש בגדים חדשים באמצעות תקלות בתהליך הכביסה.

זה שאפשר לסמוך עליך שתצפה במשחק כדורסל, תרדם בסלון עם השלט ביד ותשאיר אותי מול המחשב עם רעש רקע של צפצופים, פרשנים ופרסומות שמטריפים אותי.

זה שאני יודעת מה עובר לך בראש כשאתה מתחיל לזמזם פתאום ולא תמיד מצהירה ששמתי לב לכך.

זה שאני מאפשרת לך להשתמש במוח העצום שלך שבו יש את התשובות לשאלות טריוויה הכי קשות בטלוויזיה מבלי שתנסה אפילו לזכות בכסף.

זה שאני לא כועסת כשאתה שולח לי הודעה “מה עם הקפה?” כשאתה במטבח.

זה שאני לא שולחת אותך לישון אצל אמא שלך אחרי שאתה חוזר מריצה ארוכה מזיע, מתיישב ומבקש שמישהו יביא לך כוס מים.

זה שאני מתאמצת לפעמים לענות לך בבוקר למרות שהגוף שלי אומר לי “אחרי 21 שנה הוא עוד מקווה שתעני לו על הבוקר?”

זה שאני יודעת ששום דבר שאגיד לא יפסיק אותך מלצפור למכוניות שהחליטו לעבור לנתיב שלך ובכל זאת אומרת.

זה שאני יודעת שאתה רוצה לרצוח אותי כשאני מתעכבת כשצריך לצאת ואתה כבר יודע שעדיף לך לשתוק.

זה שהפסקתי להתלונן שאתה יוצא הרבה יותר מדי מוקדם. יודעת שחשוב לך להגיע לפני הזמן, הרבה לפני הזמן ותמיד לוקח מקדמי היסטריה נדיבים מאוד ובסוף נאלץ לחכות לפגישה באיזה בית קפה שבסביבה.

זה שלא אכפת לך לקלף את התפוז, לטעום אותו ולתת לי אותו רק אם הוא ממש טעים.

זה שאני מאמינה למחמאות שאתה נותן לי ובכל זאת שואלת “באמת?” או “מה?” רק כדי לשמוע אותן שוב.

זה שאנחנו יחד 21 שנה ולא בא לי להרוג אותך-

רוב הזמן.

עקבו אחרי

מזי סולומון

מקימת האתר פרובינציה, סקרנית, חובבת מוזיקה ושטויות.
נשואה לאחד גבוה ומגדלת 2 בנים ובן. בדרך כלל מרוצה מהם.
אוהבת לכתוב, לפטפט ולהוביל אנשים להיות יותר טובים לעצמם ולאחרים, אם בא להם.
מומחית באסטרטגית תוכן ומאמינה שאנשים עושים עסקים עם אנשים שהם מתחברים אליהם.
מקיימת פגישות פיצוח חד פעמיות שמאפשרות לראות את הנתיב האישי שלכם יותר ברור. אני שיניתי את חיי לחלוטין בחיפוש אחר אושר שמחה ואהבה ומשימת חיי היא לעזור לאחרים לעשות את השינוי שהם צריכים כדי להיות מאושרים.
אני מתלהבת, אופטימית ובעלת קול פנימי שהיא חתכת נודניקית שאין לתאר (:
עקבו אחרי