הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

(נראה לי שמוקדש לכל האמהות)

וככה, בלי הכנה מוקדמת, בלי הודעה מראש –

היא הגיע אליי, באמצעו של הלילה.

היא – הילדה הקטנה שבי. לא ממש תינוקת, וגם לא ילדה – אלא נערה.

הנערה שהייתי בגיל העשרה.

היא העירה אותי והזכירה – את צריכה לבקש סליחה מאמא.

מאמא ? שאלה האני הבוגרת.

כן, כן מאמא שלך.

ואני ? מתבוננת פנימה ויודעת. משהו שם לא פתור, משהו התיישב, היא לא סתם העירה אותי משנתי (היא מכירה אותי הנערה הזו ויודעת שגם כך אני ישנה מעט מאד), אז זה כנראה ממש חשוב לה.

קמתי.

כותבת אינטואיטיבית.

וזה מה שעולה.

אמא יקרה, אהובה ומדהימה שלי, באתי לבקש סליחה. מהותית, ערכית, אמיתית.

סליחה על האופן שבו אותה נערה התייחסה אלייך.

על המובן מאליו. על המילים שלא היו במקומן, על החדר, על האי סדר, על היום-יום שהשקעת בי את נשמתך ולא ראיתי, ולא שמתי לב ולא הערכתי ולא אמרתי תודה.

אז נכון, ממש נכון שמאז עברנו המון גלגולים.

היום יחסינו פתוחים ומדהימים ואני מלאת הערכה לכל מי ומה שאת.

אבל הילדה ההיא של פעם באה לבקש סליחה.

סליחה על מי שהייתי. באותה תקופה מרוכזת בעצמי, בגיל הנעורים, בחברות ובחברים במסיבות ובשטויות שלי ולא יכולתי לראותך.

סליחה על היותך שקופה. סליחה שביקשת ולא כיבדתי, סליחה שהיית עבורי ולא החזרתי, סליחה שרצית בטובתי בכל עת ואפילו לא יכולתי לדעת, סליחה שאהבת ונתת ללא תנאי וללא ציפיות ואפילו לא הייתי במקום שיכולתי להכיל זאת.

מניחה את הסליחה הזו לסגור מעגל. מניחה סליחה עם חיבוק ועם התכוונות טהורה. עם ידיעה שנשמתך עצומה ומכילה, עם רצון להיות עבורך ולומר לך שאני כל כך מעריכה וכל כך אוהבת את האדם שבך. שתדעי שגם אותה נערה אהבה אותך אהבה ללא תנאי רק שלא ידעה לבטא זאת.

אמא יקרה, פשוט סליחה מלאה באהבה טהורה.

גלית יהב

מכינה ומתכוננת, מתכוונת ונכונה לצאת למסע אישי, פנימי וחיצוני, עם מיטב כליי, כפי שנרכשו במהלך השנים ועם נפשי ונשמתי ועם הדרכה אינסופית בכל מקום שאני נמצאת בו.
מאמנת אישית ובעלת חנות מתנות בנס ציונה בשם "נגיעות".