ישנם דברים שלא מתחבבים עלינו בסיבוב ראשון. לפעמים מישהו מציע לנו לנסות משהו חדש שאנחנו לא מכירים, כי הוא חושב שזה יכול להתאים לנו מאוד. ההצעה של אותו אדם יכולה להיגנז אצלנו באיזו "מגירה" נסתרת או להיכנס לחיינו ולהפוך לברכה.

שליח לענייני סלסה

יצאתי עם בחור נחמד לתקופה יחסית קצרה. באחד הבילויים יצאנו לרקוד, ופתאום הוא אמר לי: "רקדת פעם סלסה? נראה לי שזה יכול מאוד להתאים לך". ואני עניתי בתמיהה: "לא ניסיתי, ואני לא בטוחה שזה מתאים לי". הבחור הנחמד יצא מחיי, וההצעה שלו נכנסה לאיזושהי מגירה בזיכרון.

אם את הולכת לרקוד אני עוזב אותך!

עברו שנים, פתחתי את מגירת הזיכרון, והתעורר בי הרצון לנסות לרקוד סלסה. בשיא ההתלהבות הצעתי לבן זוגי דאז שנלך ללמוד סלסה באיזה מועדון. הוא ממש לא היה מעוניין. בגלל שכל כך רציתי לרקוד בשביל עצמי, הצעתי שאלך לבד והוא בתגובה אמר: "אם את הולכת לרקוד סלסה, אני עוזב אותך!"

וכך היה גם עם בני זוג אחרים. השתוקקתי לרקוד סלסה יחד איתם או לבדי, וכולם התנגדו לכך בחריפות, במקום להבין שמי שמגביל את הרצון שלי, לא באמת מאפשר לי להיות אני. מתוך רצון לשקט תעשייתי בזוגיות, החזרתי את הסלסה למגירת הזיכרון.

צילמה: נועה מישוק. פסלי קרמיקה בהשראת נעלי הריקוד הראשונות שלי

המסע לתנועה כבר מתחיל

ואז, בחלון הזדמנויות נדיר, נותרתי ללא בן זוג והחלטתי לנצל את זה סוף סוף כדי להוציא את הסלסה ממגירת הזיכרון. ביררתי איפה יש מועדון שנמצא קרוב אליי, וכל הדרך לשם הרגשתי את פרפרי ההתאהבות. נכנסתי למקום, שמעתי את המוסיקה מלאת השורשיות והחיוּת ובמשך כמה דקות הבטתי על הרוקדים העליזים.

בשיעור של קבוצת המתחילים לימדו צעדי בסיס, הזוגות התחלפו כששמעו את המילה  dame (הבא)וכך גם מי שמגיע לבד  רוקד ומתרגל. במסיבה רקדתי עם גברים שהיו איתי בשיעור וגם מקבוצות אחרות. חזרתי הביתה מאושרת עם תחושה שאני מרחפת כמה מטרים מעל הקרקע.

סלסה. סיפור אהבה עם עצמי

וכך המשכתי לרקוד במקומות שונים במהלך השבוע, ותוך התאהבות עמוקה בסצנת הסלסה התחלתי גם להתאהב בעצמי.

תוך כדי ריקוד הרגשתי את נוכחות הגוף שלי ואת החיוּת שבו, קניתי בגדים חדשים שמתאימים לנועה החדשה, העזתי ללבוש גופיות נוצצות ושמלות עם בדים מתנפנפים.

החרדות שמהן סבלתי במשך שנים התפוגגו כל פעם שרקדתי והתחלפו בשמחה, פריחה ושחרור רגשי. גם בחיי היומיום כל התחושות שלי השתפרו. הרגשתי שאני במרכז החיים שלי ושמחתי על מה שיש לי.

מאהבה עצמית לזוגיות

רקדתי ככה שנה וחצי, הספקתי להכיר המון טיפוסים ססגוניים ובכל מועדון היה לי בן זוג עיקרי לריקודים, שהיה איתי בשיעור ותרגל איתי במסיבה.

היה לי חשוב לרקוד לשם ההנאה וההתפתחות שלי. הכרתי המון גברים מיוחדים, אך לא הרגשתי כלפיהם משהו מיוחד. הייתי מגיעה לבד למועדון וחוזרת לבד.

מישהו שהכרתי אמר לי: "למה את נוסעת כל כך רחוק לרקוד סלסה? סעי לאשדוד, זה רק 20 דקות ממך!" ולאחר שבוע אכן נסעתי לאשדוד. בדרך לשם שאלתי את עצמי למה אני בכלל צריכה עוד פעם את כל הבלגן הזה, לנסות להכיר מועדון חדש ולצאת מאזור הנוחות שלי ומהמקומות שבהם כבר מכירים אותי. אבל כשהגעתי לשם זרקתי את כל ההרהורים מהחלון ונכנסתי למועדון.

המקום היה סוג של פאב לא גדול, עם סאונד מעולה ועם רקדנים ורקדניות שמחים ומחויכים. את רובם לא זיהיתי ממקומות אחרים, לאחר כמה דקות זיהיתי כמה פרצופים שאני מכירה ורקדנו קצת.

רקדן-נסיך נכנס בריקוד לחיי

תמיד אהבתי את העצירות בין הריקודים: יושבים, שותים, שרים שירים בספרדית מאולתרת ומתבוננים בהנאה ברוקדים ברחבה. באחת העצירות התיישבתי ליד גבר ששידר לי שקט ועדינות. הוא התבונן בי ושאל אם אני רוצה לרקוד איתו. פצחנו בריקוד שנמשך כל הערב, עד שהרגליים בקושי זזו.

הגבר הזה הוביל אותי לנישואין מלאי עניין, אהבה, תשוקה ותחושת שייכות. זו היתה הפעם הראשונה שהתאהבתי ובאמת רציתי להישאר. הריקוד הוא השפה העיקרית שמחברת אותנו אחד לשני. וכעת גם הבת שלנו רוקדת אתנו ועושה לנו הופעות ברחבת הסלון.

אני מודה לשליחים היקרים שהובילו אותי בשבילי הסלסה. זה שינה לי דברים מהותיים בחיים. תרקדו את החיים, אתם לא יודעים לאילו מקומות נפלאים תוכלו להגיע.

 

*** שיר סלסה ותיק שכנראה יושמע לנצח במועדונים – la rebellion של הזמר Joe Arroyo .

http://youtu.be/oWBf9hfW_4Y

נועה מישוק

נועה מישוק - רוקדת את החיים במלואם. יוצרת באמנות,מצלמת, מתקשרת, עושה ניסויים עם חומרים ועם עצמי. ברקע כל הזמן מוזיקה מכל הסוגים. כל יום בבית זו יצירה חדשה.