כשאתה לא ישן טוב תפיסת הזמן שלך משתבשת.

שנים של הפרעות שינה קשות המלוות בקשיי הירדמות, קשיי התעוררות, סיוטים, שמיעת קולות, שיתוק שינה ועוד גרמו לי להמון לילות וימים אבודים. גרמו לעיוותים בתפיסת הזמן: ימים שנראו ארוכים מדי, יחידות זמן שנעלמו, מצבי דיסוציאציה ועוד.

כמה זמן זה ייקח? כמה שלוקח לארבה להתבשל: רגע

מהי שינה? האם שינה היא חיסכון באנרגיה והטענת סוללה לקראת היום הבא? אולי השינה היא ביטוי של עצלנות כשאין לך משהו יותר טוב לעשות? אולי השינה היא הכנסת גופנו למוסך לצורך תיקונים וכיוונונים? האם האבולוציה פיתחה ושכללה את השינה מתוך מצב מנוחה שנוצל לצרכים אחרים? איך זה כשאנחנו נרדמים אנחנו מרגישים כי אנחנו עוברים לעולם אחר עם חוקי זמן אחרים. כל כך הרבה שאלות.

"זמן שנהנית לבזבז הוא לא זמן מבוזבז" Marthe Troly-Curtin

בסדרת מאמרים שזה החלק הראשון שלה אני מתאר מסקנות אישיות ממסע חוויתי פילוסופי משהו שערכתי בשבועות האחרונים על הקשר בין שינה לבין תפיסת זמן.

מה עשו אנשים לפני שהומצא סבא זמן? איך אתה מבטא זמן כשאתה חי בחברה ללא שעונים? בחברות מסורתיות השתמשו בשיטות שונות.

  • נזירים בורמזים יודעים שזה הזמן לקום כאשר יש מספיק אור שמאפשר לראות את הוורידים בידיהם.
  • בקוראן מגדירים שחר כמצב שבו ניתן להבחין בין שמיכת חשכת הלילה לבין החוט הדק של האור.
  • בכפרים במדגסקר כששואלים כמה זמן זה יקח? מקובל לענות "זמן בישול אורז" (כחצי שעה) או '"טיגון הארבה" (רגע מהיר).

בעולם ללא שעונים התבססה מדידת הזמן על אירועים טבעיים או על אירועים שנותנים תחושה של זמן כגון: זריחה/שקיעה, עונות השנה, גאות/שפל, תנועת כוכבים ועוד.

שיטות אלה נתנו פיתרון טוב לעולם יציב וסטטי בו לא התרחשו הרבה שינויים וקצב זרימת החיים היה איטי יותר למרות שתוחלת החיים הייתה קצרה יותר.  בחברות מסורתיות שנת הלילה התחילה והסתיימה בהתאם למערכת היחסים בין השמש לירח. כיום אנחנו חיים בעולם של טיגון הארבה לא של בישול אורז. ברוב העולם, מהרגע שאנו מתעוררים, אנו חיים את היום שלנו לפי השעון, מהרגע שאנו מתעוררים, ועד הרגע שאנחנו הולכים לישון, או יותר נכון גם בזמן שינה אנחנו חיים לפי השעון, לא שעון על היד אלא שעון כמודד זמן גם אם הוא ארוז כאפליקציה מובנית בסמארטפון.

החלפנו מטלות ב"ללכת לעבודה"

בעולם העתיק לא היה מושג של עבודה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום. עבודה היא חלק מרכזי בתפיסת הזמן שלנו כיום אבל לא כך חיינו בעבר. עד המהפכה התעשייתית, "מקומות עבודה" כפי שאנו מכירים אותם בקושי היו קיימים. אנשים עשו כל מה שצריך לעשות, ולאחר מכן עברו למשימה הבאה.  אלו היו מטלות. כשהם סיימו את המטלות הסתיים היום ואפשר היה לאכול וללכת לישון. בתחילת העידן היצרני תעשייתי נתפס הפועל האנושי כעוד רכיב מכני ובלתי צפוי של פס היצור.  בכל מפעל היה שעון שנתן לכולם תפיסת זמן אחידה. במקביל אילפו אותנו אז להבין כי על כל משימה שנשלים נקבל תשלום. זה הרגע בזמן שבו הופיעה המשכורת. נוצרה התניה שאומרת שזמן=כסף. איך זה משפיע על השינה? במקום לבצע מטלות התחלנו "ללכת לעבודה". כשהבנו שזמן שוה כסף התחלנו לעובד יותר שעות. יותר שעות עבודה פחות שעות שינה.

כשאני מסתכל עלי היום כהורה, כבעל עסק, כבן זוג בהשוואה לאבי בן ה-80 אני מבין שהוא עבד קשה והרבה, שנים של עבודה כשכיר בשתי משרות, עבודות שדורשות כח פיזי לצד עבודות פרטיות כשהיה זמן. הוא הנדי-מן עם הכשרה מסודרת בחשמל/אינסטלציה/מיזוג אויר ועוד אבל העבודה שלו נגמרה בדרך לא דרך בסביבות 19:00 ותמיד אכלנו ארוחת ערב משפחתית ביחד, כל ערב. אני לעומתו הן בימים רגועים והן בימים עמוסים מרגיש שאין לי מספיק זמן. ההבדל הגדול כמובן הוא בתפיסת זמן הואקום שלנו (זמן שבו אין לנו מטלות ו/או משימות או משהו קטן לסיים בעבודה.) זמן ואקום זה לא זמן הפנאי שלנו שבו אנחנו "מבלים או נהנים" זמן ואקום זה זמן שבו אנחנו לא עושים כלום. מה אנחנו בעיקר עושים בזמן הואקום שלנו? נכון: ישנים.

אין לנו מספיק זמן כדי לא לעשות כלום

התסכול הכי גדול שלנו היום, לתפיסתי, הוא שאין לנו מספיק זמן ואקום.  זמן שבו אנחנו לא צריכים לעשות כלום או לא להפנות תשומת לב למשהו חיצוני. הזמן הפך להיות לונה פארק של אטרקציות אופליין און ליין  (סליחה על השימוש בשפה זרה). ואנחנו לדים חסרי סבלנות עם הפרעת קשב וריכוז ובעית משמעת פנימית חמורה מדלגים מאטרקציה לאטרקציה בתחושה שיש לנו עוד הרבה מה לעשות, כשאנחנו משועבדים ליעילות של השעון שמודד וקוצב.

מה קורה עם השינה? איך אפשר לישון כשיש כל כך הרבה להספיק ולעשות ואתה צריך עוד חצי שעה בכדי לבדוק כמה לייקים ותגובות קיבלת על הפוסט שהעלית לפייסבוק שעוסק באופן אינטלגנטי על ההשפעה של רשתות חברתיות על הירידה באיכות ובכמות זמן השינה שלנו.

מה עושים כדי להשיג עוד זמן כשזה נמצא כל הזמן במחסור כרוני?  על זה בחלק השני.

רמי יולזרי

מומחה לסקרים ומחקרי שוק (מרביץ לנתונים), יזם חברתי, אב ל-3, רץ למרחקים ארוכים, מתמודד עם פוסט טראומה מאז שאני זוכר את עצמי, אחראי על הכביסה בבית וצלם חובב של מבנים נטושים ועזובה אורבנית. לא בהכרח בסדר זה.