הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

טוב, אז הרבה זמן אני טוענת שקבלת החלטות היא לא עניין מסובך כמו שאנחנו עושים ממנו.

אם תשאלו אותי, בהרבה מהמקרים אנחנו מחליטים בקלות, אבל לא עוצרים שם, ברגע של ההחלטה, אלא פשוט דוהרים הלאה לדבר הבא.

רוצים דוגמא? הנה סיפור פשוט על מזרון (ככל שבחירת מזרון יכולה להיות דבר פשוט)

לפני מספר שבועות הלכנו, הוא ואני, לקנות מזרון חדש. נו, אתם יודעים איך זה – חנות ענקית עם עשרות סוגי מזרונים, עם קפיצים/בלי קפיצים, חד כיווני/דו כיווני, עם/בלי שכבה מפנקת, עם/בלי האחריות של מותג מוכר וכן הלאה וכן הלאה פרמטרים מבלבלים ולא תמיד רלוונטיים. ומה עושים? שוכבים. נשכבים על המון מזרונים, עוטים על פנינו ארשת חשיבות כשאנחנו מקשיבים להמון פרטים שלא כולם מובנים לנו ממוכר צעיר ונמרץ, ומחכים שמישהו כבר יגיד לנו מה לקנות.

הוא ואני לא מקבלים החלטות באותו אופן. אני פועלת בדרך כלל במודל ה- “satisfier” – בוחנת חלופות עד שאני נתקלת בזו שעונה על דרישות הסף שלי ועוצרת שם. הוא, נוטה יותר לגישת ה- optimizer" – בוחן את כל החלופות כולן, ובוחר את הטובה ביותר. העניינים מסתבכים כמובן כשאת "הטובה ביותר" קשה לאתר.

כך או כך, אחרי הרבה נסיונות מצאנו את עצמנו קרועים בין שתי חלופות מובילות, וחזרנו לנסות אותן. נשכבנו על המזרון הראשון, והוא הרגיש מוצלח וטוב, ואז, כשנשכבנו על המזרון השני, היה מן רגע כזה, רגע קטן קטן שבו הסתכלנו אחד על השנייה וידענו. ידענו שזה זה. איך יודעים? יודעים. יודעים בגוף, מרגישים איזה קליק קטן של נעילת גלגלי שיניים, או חתיכה של פאזל שפתאום מתיישבת במקום, זו תחושה של ידיעה שפשוט מופיעה, לכל אחד באופן אחר ובמקום אחר בגוף.

אני כבר די מיומנת בהקשבה לרגעים האלו וידעתי שכאן אני צריכה לעצור. מבחינתי, זה היה הרגע שבו קיבלתי את ההחלטה. הוא, הרגיש את הרגע, סירב לשהות בו ושעט על פניו "לנסות אולי שוב את המזרון ההוא בפינה".

בואו נדלג רגע לסוף, שלא תישארו כאן במתח – לא הרשיתי לו. החזרתי אותו אל הרגע, התעקשתי שישהה, והוא הסכים שזה המזרון. וזה המזרון שאנחנו ישנים עליו היום.

אז מה זה הדבר הזה? איך "יודעים"?

קטונתי מלספק הסבר פזיולוגיים, אני יודעת מה שאני יודעת. תקראו לזה "אינטואיציה", תקראו לזה "תחושת גוף", אנחנו יודעים המון פעמים איזו החלטה אנחנו רוצים לקחת, ופשוט לא מאמינים לעצמנו. לא מזמן קראתי כתבה על מחקר שמראה שאפשר לראות בסריקות מוח את "ההחלטה" שלנו 7 שניות לפני שהתודעה שלנו בכלל קלטה שהחלטנו. אחד מהחוקרים הסביר שהמוח שלנו "מכין" את ההחלטה שלנו הרבה לפני שהתודעה שלנו, החלק המודע שלנו, יודע מהי עומדת להיות. בעיני זה מדהים (אוקיי, וקצת מלחיץ).

אז אני יודעת, החלטות על מזרון הן החלטות קלות יחסית להחלטות משמעותיות כמו החלטות על "הצעד הבא בקריירה שלי". ויש עולם שלם של מורכבויות שאנחנו מביאים בחשבון בתהליכי קבלת החלטות משמעותיות כאלו. ויחד עם זאת, הרבה פעמים בתהליכי אימון צריך לצאת למסע שיעבור דרך כל אותן מורכבויות רק כדי שנוכל רגע לעצור, ולהקשיב להחלטה שכבר החלטנו עוד לפני שיצאנו אליו.

אילת סיון

אילת סיון

מאמנת אישית מוסמכת, מלווה מוסמכת בהתמקדות, יועצת אסטרטגית בדימוס והיד עוד נטוייה
אילת סיון