הסיפור של אמנון פיקר.

המארב

2.10.00 יום שני בבוקר, הנה אני כאן. שני צוותים ושני טנקים בעמדות מעל צומת א"יוש רמאללה. אתמול שוב היו פה יריות מהצהריים ועד הערב. הגענו לפה בערב אחרי כ 24 שעות של המתנה המתנה בבסיס מ"גב. כשהגענו כבר היה שקט בגזרה שלנו,  מדי פעם עוד נשמעו יריות מצפון ומדרום לנו והלילה עוטר בפגזי תאורה מנצנצים ומסלולי נותבי שחתכו את השמיים. כל הלילה היינו במארב מעל רמאללה, בתחילת המארב כשעוד נשמעו יריות חשתי באופן מודגש ומוגזם שאני כלל לא מפחד. זה היה לי נורא מוזר כי מבחינה מחשבתית, מבחינה הגיונית פחדתי נורא אבל פשוט לא הצלחתי להרגיש את זה. מחר יש צפי לבלאגן יותר גדול בצומת ודוגרי, אני מצפה לכך בכליון עיניים. אני יכול להבין למה אני מרגיש כך, אבל זה לא מה שהייתי רוצה להרגיש.

התעקשתי להיות באקשן

 15.11.00  עכשיו אני באיזור חבל עזה ואני ממש מפחד. אני לא יודע ממתי זה כך אבל באיזשהו שלב התחלתי ממש לפחד מכל המארבים. כשיש יריות מסביבי או כשאנחנו יורים אני חסר פחד, כמעט תאב דם. כשרק הגעתי לצומת כיסופים הודיעו לי שכנראה אהיה באיזה מוצב שקט שלא קורה בו כלום ואני הלכתי למ"פ שלי והתעקשתי שישלח אותי להיכן שהאקשן נמצא. אין לי כרגע מלים לתאר את התחושה שלי. בכלל אין לי ממש מלים כרגע. התחושה די מחורבנת. לפעמים אני מרגיש על סף התמוטטות מכל הלחץ הזה והחרדה של ההמתנה שלפני המארב המסריח.

בוכים ויורים

20.11.00   זה יכאב לי. זה כואב כבר עכשיו. ואני אבכה, אבל אני אהרוג ואני אירה על כל מי שיהיה צריך. זה מה שאני צריך לעשות וזה עדיף על ללכת להלוויות. בוכים ויורים. אולי אני אקמול מבפנים ואולי זה לא יעבור לי. אין מנוס. האלימות שולטת כאן. המוות כה נפוץ.

חלומות קרועים

26.11.00  יש לי חלומות ממש לא נעימים בזמן האחרון. התעפצתי עכשיו איזה שעה בטנק שלי והיו לי חלומות ממש לא נעימים, כאלה שאתה מתעורר והם מותירים בך הרגשה רעה, אתה מתעורר ומרגיש חרא. זה כך כבר כמה שבועות וזה בכלל לא נעים לי. אין לי כח להתחיל לפרט מה היה בחלום ואני גם לא חושב שיש בזה כל כך טעם כי הוא עשוי כולו קרעים קרעים בראשי. איזה חרא. לפחות נשאר פחות משעה למארב אז היצירה הלילית של 26.11.00 כנראה תסתיים כאן.  האומנם?  הא-הא-הא..

פוחד לעצום עיניים

28.11.00  מזל שאני לא כותב את כל החלומות שלי כי למרות שהאחרון הוא הגרוע ביותר, בשבועיים האחרונים יש לי רק סיוטים כל הזמן, בהדרגתיות הולכת ועולה של זוועה. אני ממש חושש לעצום עיניים ולגלות מה הדרגה הבאה.

תובנות

23.04.17  אין בהישג ידי לקחים בריאים מהתקופה הנוראית ההיא, בטח לא כאלה שעזרו לי. הייתי אומר שבעיקר התעוררתי בשנים האחרונות לחשיבות של המאבק ללגיטימיות של הקנאביס. בדמיוני הקודח אני מדמיין נוהל צבאי של מתן קנאביס ללוחמים מיד בסיום אירוע טראומטי מובהק על מנת לעזור להם לעבד/לאבד את החוויה. אין לי ספק שלי זה היה עוזר ואולי מצמצם במידה כלשהי את ההשפעות לטווח ארוך, שאינן מצומצמות כלל.

ועוד תובנה ויזואלית

 

מידע על הפרויקט

גם אני הייתי שם
התחברו אלינו

גם אני הייתי שם

פרויקט "אני הייתי שם" נולד לקראת יום הזיכרון 2017.
פרויקט זיכרון המתמקד בסיפורים ובחוויות האישיות של אלה שהיו שם (במלחמה) וחזרו משם בחיים.
הפרויקט הוא שיתוף פעולה של פרובינציה עם :
"פרויקט רסיסים" ו"רצים עם רמי"
גם אני הייתי שם
התחברו אלינו