הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

בשבילי, פסח מביא איתו תמיד זכרונות ילדות של מצות מצופות בשוקולד.

זה אולי נשמע ברור מאליו היום, אבל אז, בשנות ה- 70, זה ממש לא היה כך. על המדפים בסופר היו רק מצות. מצות אביב, מצות ראשון, אבל מצות. רגילות. רק מצות.

אצלנו בבית, או לפחות בבית של סבתא שלי, היו מצות מצופות בשוקולד. ומצות ביצים. מאמריקה.

המצות על המדפים בשבוע שעבר במכולת בניו-יורק.

יוצאת מהארון

כן, אז הנה היציאה מהארון שלי: אני נצר למשפחת הורוביץ-מרגרטן. מותג מזון כשר אמריקאי, שהתחיל כמאפייה קטנה למצות של משפחת מהגרים טרייה ב- lower east במנהטן, ב- 1884.

סבתא שלי היא הנכדה של ליאופולד הורוביץ, שהגיע מהונגריה עם משפחתו לארה"ב ב- 1883, שם הם הקימו את מאפיית "הורוביץ מרגרטן" למצות, שהפכה אחר כך למפעלים משגשגים ולמותג מזון כשר שנמכר ב- 1984 לחברת מנישביץ.

ההתחלה הייתה בכלל במכולת קטנה, עד שג'ייקוב הורוביץ, אב המשפחה, זיהה די מהר את הצורך במצות אפויות באופן מסחרי לקראת הפסח (שלא היו בכלל בניו יורק באותו זמן – המשפחות היהודיות היו מגיעות לבית הכנסת ואופות שם יחד את המצות לפסח) והחליט לעשות משהו בנידון. הוא סיכם עם הבעלים של מאפייה שכנה על שימוש במכונות שלו בתמורה לרכישת קמח, רתם את כל המשפחה לעבודה, וכך נולדה המאפייה המסחרית הראשונה למצות בארה"ב.

 

הנשים של הורוביץ-מרגרטן

אבל הסיפור האמיתי שאני רוצה לספר כאן הוא הסיפור של הנשים במשפחת הורוביץ מרגרטן.

פרסומת למצות של הורוביץ-מרגרטן מ- 1924

רג'ינה מרגרטן, ביתו של ג'ייקוב הורוביץ, לקחה לידיה את המושכות של העסק די מוקדם לאחר מותו, והיא המנוע העיקרי מאחורי הפיכתה של המאפייה הקטנה לעסק גדול ומשגשג. שנה מהקמתו עבר העסק למאפייה גדולה יותר במנהטן, ובשנת 1945 עברה המאפייה למפעל גדול בלונג איילנד. אחרי מלחמת העולם הראשונה ועם העלייה בביקוש, החלו המפעלים לייצר מצות לאורך השנה כולה ולא רק לפני פסח והשאר, כמו שאומרים, הסטוריה. מעבר לעובדה שהיא הובילה את העסק ביד רמה בשנות הצמיחה שלו, רג'ינה הייתה פעילה והוסיפה לבקר במפעל יום יום, עד מ
ותה בגיל 96. היא הייתה אשת עסקים בימים שלא היו כאלו בכלל, ובמקביל גם אמא לשישה ילדים שהמתכונים המצויינים שלה עדיין עוברים במשפחה מדור לדור.

סבתא רבה שלי, בל גולדשטיין, הנכדה של ג'ייקוב הורוביץ, הייתה ציונית פעילה ונשיאת נשות מזרחי בשנות הארבעים של המאה הקודמת. היא ביקרה בארץ כ- 40 פעמים לפני שעלתה באופן סופי בגיל 102 (ותמיד הביאה מתנות!). אחד הסיפורים המפורסמים עליה הוא הסיפור על איך שהיא סירבה לשידוך הולם בגיל ההו-כה-מבוגר 20 למרבה דאבונה של סבתה ואמה המודאגות, בחרה לעצמה בחור צנוע ונישאה לו מאהבה בגיל הבלתי סביר  23 (כשהוא היה כבר בן 26 שומו שמיים!). היא הייתה מורדת בהרבה מאד מובנים למרות שמעולם לא הודתה בזה 😉

כשעלו לארץ, בשנת 1946, סבא וסבתא שלי התגוררו ועבדו בכפר בתיה ליד רעננה, כפר נוער לילדים ניצולי שואה, שהוקם על ידי וקרוי על שמה של דודה של סבתא שלי, בסי גוטספלד, עוד אישה ציונית גאה וממקימת ארגון נשות המזרחי בארה"ב.

ועכשיו גם אני

אני באה משושלת של נשים חזקות וגאות, נשים שבדיוק כמוני חיפשו את הדרך שלהן להגשמה, ולא תמיד הצליחו לרצות את כל מי שהיה סביבן. נשים שהקשיבו לקול הפנימי שלהן, לפעמים על חשבון קולות אחרים, לפעמים תוך פגיעה בקרובים להן, אבל מתוך אמונה מלאה בדרך שהן הולכות בה, ובטוב שהן רוצות להביא לעולם.

גם למועדון הזה לא תמיד רציתי להשתייך, מכל מיני סיבות, חלקן קשורות בהתנגדות הכללית שלי להשתייך ולחלקן אין מקום כאן. בפסח הזה אני מבקשת לעצמי את החרות להיות שייכת גם להן ולשאוב השראה מהיכולת הפנומנלית שלהן לברוא יש מאין, גם כשנדמה שהמחיר כבד מדי.

ובעניין המצות המצופות בשוקולד, נכון טעים?!??!???

 

אילת סיון

אילת סיון

מאמנת אישית מוסמכת, מלווה מוסמכת בהתמקדות, יועצת אסטרטגית בדימוס והיד עוד נטוייה
אילת סיון