הרשמה
סיסמתך תשלח אליך בדואר אלקטרוני

אני מספרת לה ששנים פחדתי מחשיפה.
שכל העולם הזה של פייסבוק, אינסטגרם וכל השאר היה נראה לי רחוק ממני.

האם אני מספיק אמיצה?

תמיד חשבתי שזה רק לאנשים מעניינים, אמיצים או כאלו שזקוקים לעוד אהבה והערכה מהסביבה.
ואני- למה שמישהו יחשוב שאני מעניינת ולמה שאראה כלפי חוץ שגם אני רוצה שיאהבו אותי. ומה כבר יש לי לחדש?!
העדפתי להשאר במקום הבטוח, שם החולשות שלי מוגנות.
הסברתי לה שעמוק בפנים אני נופלת לפעמים לחוסר ביטחון, גם אם לה זה נראה שאני לרוב יודעת ושלמה.
שכל מה שאני כותבת עדין מלווה ברצון הזה להיות טובה. שאצליח לגעת ולהגיע לאנשים מבלי לעייף, להמאיס. שיאהבו את מה שאני כותבת ושאצליח לשמור על עצמי עד כמה שאפשר אמיתית.

גם אני ילדה

אני בדיוק כמוה לפעמים- ילדה, רק שאני הילדה שרגישה למה אחרים יחשבו, שרוצה להרגיש שהיא משהו בעולם הזה.

את חושבת שהשתניתי?
לא אמא, את בדיוק אותו הדבר.
לולי, אני דווקא מרגישה שהשתניתי, שהיום אני מוכנה לצאת מהמקום הבטוח שלי. לשים חלק מהפחדים והחוסר ביטחון בדברים מסוימים בצד ופשוט לקפוץ למים.
אבל אמא, כולם מעלים פוסטים, זה לא כזה שינוי. וכולם בודקים כמה לייקים יש להם.

ואם לא יאהבו את מה שאני כותבת?

אבל לולי, כשאת מציירת או יוצרת משהו ומישהו לא אוהב את זה, איך את מרגישה?
לא יודעת, לפעמים לא כזה אכפת לי. תלוי מי.
את רואה לולי, גם כאן יש עניין. כי אם סתם מישהו לא יאהב אותי זה באמת אולי לא יהיה לי כזה משמעותי. אבל כשאנחנו עושים שינוי בחיים או משתנים, לפעמים דווקא הקרובים אלינו הם אלו שהכי קשה להם לקבל את זה. ודווקא להם אנחנו כביכול הכי זקוקים, הם אלו שיכולים הכי הרבה להשפיע עלינו.
היא מהנהנת, ספק מבינה, ספק רוצה שהשיחה הזו תסתיים כבר.
היא הרי חשופה לכל הוירטואליה הזו מגיל צעיר, היא לא פיתחה פחדים מיותרים.
תוך כדי אני מבינה כמה אני גדלה דרכה, לומדת להסיר את המה יגידו ואם יאהבו ופשוט לאהוב את עצמי ככה, בלי כל הביקורת והביישנות.
הילדה שבי לומדת מהילדה שלי וזה ממלא את לבי בגאווה.

האם יש בי אומץ?

כשהעליתי את הפוסט הראשון רעדתי מפחד. ועדין כל פוסט מעלה בי חששות.
לכולנו יש מקומות כאלו או תחומים שאנו מרגישים שאין לנו מספיק אומץ להיות בהם, לעשות אותם.
ואם לא נוותר למגבלות ולפחדים, לאותם רגשות ומחשבות, נגלה עולם חדש של עצמנו. מחסומים יתנפצו ומלא אפשרויות, הזדמנויות ותובנות יגיעו.
וכן לפעמים יש לזה גם מחיר, לפעמים אנחנו עלולים לאבד דברים בעצמנו או לאבד אנשים שלא מקבלים את השינוי.
אבל אם לא ננסה לא נדע. ואם לא נלך עם החדש שאנחנו מגלים בתוכנו, נמשיך לשרת דמויות אחרות ולא נהיה מחוברים לתשוקות הפנימיות שלנו.

מתוך הבתוליות שבי, אני מודה על עולם שלם של חוויות ומפגשים עם אנשים שמעוררים בי השראה, שמשקפים בי את עצמי ומוציאים אותי החוצה דרך הכתיבה. ולאותם אנשים בחיי שמקבלים, מפרגנים ואוהבים אותי גם ככה, חשופה.